שלמה גרודזנסקי

מסאי, פובליציסט ומבקר 1904-1972
נולד בגרודנה, ליטא, שם למד ב"חדר מתוקן". ב-1917 היגר עם משפחתו לארצות הברית ובכך הסתיימו לימודיו הפורמליים. שם נאלץ כבר מגיל ארבע-עשרה לעבוד לפרנסת המשפחה, אך באותו הזמן קרא ברעבתנות ספרות בעברית, ביידיש ובאנגלית, ורכש לו ידע רב בפילוסופיה, בתיאולוגיה, בסוציולוגיה, בשירה ועוד. בשנים 1951-1928 עבד כעיתונאי ביידיש, בעיקר בביטאון תנועת העבודה הציונית "אידישער קעמפער", תחילה כעוזר לעורך חיים גרינברג, ולבסוף כעורך בפועל.
ב-1951 עלה ארצה וכאן עבר לכתיבה בעברית. חודשים ספורים ערך את עיתון הערב של מפא"י, "הדור". היה עורך כללי של הוצאת עם עובד, ייסד וערך את הדו-ירחון הנחשב "אמות" (1965-1962), שנסגר עקב התנגדותו לפיקוח מצד המממנים, "הוועד היהודי האמריקני". משנות החמישים ועד פרישתו ב-1970 היה העיתון "דבר" ביתו הקבוע ושם, בעיקר במדורו "ד' "אמות"", פרסם מאות מאמרים בענייני השעה והספרות. בשנתיים האחרונות לחייו מצא ברדיו מדיום חדש, והשמיע בגלי צה"ל שיחות דו-שבועיות בשם "על כל פנים". כן ערך שם ירחון משודר לענייני ספרות בשם "אמות".
גרודזנסקי הוא אמן המסה, ספרותית וחברתית-פוליטית, וכתיבתו מתאפיינת בצלילותה, בטון הדיבורי-דיאלוגי שלה, ברוחב יריעתה האינטלקטואלית, ובראש ובראשונה באירוניה דקה, שפעמים היא מחריפה לכדי סאטירה קטלנית. הן בתחום הספרות והן בתחום החברה היה ער לכל גילוי של זיוף, קרתנות וחשיבה קלישאית, ולא נרתע מלהצליף בלי רחם, אבל תמיד באלגנטיות, במי שנחשד בעיניו כנגוע באלה. בענייני ספרות, שירה כפרוזה, אימץ את קני המידה המקובלים על הביקורת האנגלוסקסית של זמנו: קריאה צמודה, דגש אנטי רומנטי בזיווג של פיכחון ורגש בשירה, בחינה מוסרית של מרקם הרומן, ובעיקר הוא גורס גישה גלויה של ad hominem, התמקדות מובהקת באדם, בין שהוא היוצר (וכאן הוא רוחש אהבה מיוחדת לברנר, לברל כצנלסון, לוויליאם בטלר ייטס), בין שהוא דמות ברומן ובין שהוא הקורא. את כתביו על הספרות ראה כפרקים מצטברים ב"אוטוביוגרפיה של קורא", כשמו של מאמר בהמשכים שפרסם ב"אמות", שליקטו והביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין (הקיבוץ המאוחד, 1975).
גישתו הפוליטית-חברתית משלבת עמדה איתנה בשאלות של איכות ומוסר ציבורי, פאתוס ציוני עמוק עם עמידה-מן-הצד של מי שבא מבחוץ ומסרב להשתייך לקליקה כלשהי, לרבות מפלגת העבודה, שהיה מקורב לה. קרבתו הנפשית לתפוצה היהודית התבטאה לא רק בעניין מתמיד ביהדות ארצות הברית, אלא גם בהתמסרות מיוחדת לתרומתם של קורבנות המשטר הסובייטי, שאת שירי אחד מהם, חיים לנסקי, ערך ופרסם. "צועני בעל שורשים עמוקים שאין דוגמה לעומקם", כך תיאר גרשם שלום את גרודזנסקי ב"דבר"ים שכתב לזכרו, "דבר"ים הקולעים לצירוף של רוח חופשית מצד אחד ואחיזה עמוקה בבית סבא מצד אחר, המציין את עמדתו.
אף שבשנותיו האחרונות חשב לקבץ את מסותיו בספר, לא פרסם שום ספר בחייו, ורק אחרי מותו הופיעו כמה אסופות של מסותיו בעברית וביידיש וכן שיחות הרדיו שלו.

מתוך: שמעון זנדבנק, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית