פרידה איצקוביץ

בת דוד ברל ופיה שר וייסמאט ילידת שבלי, ליטא. נולדתי בשנת 1921 בשבלי, ליטא. אבי היה סוחר תבואה. היו לי שתי אחיות, רינה וחנה. היינו משפחה מסורתית ומצבנו הכלכלי היה שפיר. בשנת 1940 נישאתי לשלמה איצקוביץ שהיה בעל בית חרושת לעיבוד עורות. בני הבכור, ירחמיאל, נולד בשנת 1941 בליטא, זמן קצר לפני פלישת הגרמנים.

ביוני 1941, עם הפרת הסכם ריבנטרופ-מולטוב, פלשו הגרמנים והחלו בהשמדת יהודים. עד כניסת היהודים לגטו שבלי נהרגו 2,000 איש. היהודים רוכזו בשני גטאות: קווקז וטורקו, על שמות השכונות שבהם הוקמו. אני ומשפחתי, וכן סבא וסבתא שלי, הוכנסנו בתחילה לגטו קווקז, אחר כך הועברנו לגטו טורקו. בין ינואר 1942 לספטמבר 1943 היה שקט יחסי, אז החלו ברצח יהודים בני 41 ויותר ביערות שסביב העיר. בנובמבר 1943 נרצחו 735 ילדים ותינוקות בהם בני.

אני ובעלי הועברו למחנה שטוטהוף. בסוף שנת 1943 נשלחתי למחנה ברגן בלזן, בעלי נשלח למחנה דכאו. עבדתי בבית חרושת לנשק, סבלתי מרעב, התעללויות, מחלות ותמיד הייתי בסכנת מוות: “חיי היו חיים ללא חיים!" למרות הכול שרדתי. בשואה איבדתי את בני, ירחמיאל, הוריי, סבי וסבתי, שתי אחיות וקרובי משפחה נוספים.

שוחררתי בברגן בלזן במאי 1945. חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה, היה בין החיילים הבריטיים ששחררו את המחנה. את בעלי פגשתי רק לאחר כשנה בעיר פירט שבגרמניה. בשנת 1947 נולד שם בני אלי.במרס 1949 עלינו עם בננו באנייה “קזרטה". עם הגיענו נקלטנו בבית עולים ברעננה, משם עברנו לשכונת אשר. בשנת 1950 נולדה בתי דבורה. בשנים האחרונות איבדתי את כל היקרים לי: בעלי בתי ובני נפטרו. יש לי ארבעה נכדים ושישה נינים.

מתוך: זוכרים לדורות-רעננה