ד"ר אהרן עינת, חיי יום יום בגטו וילנה, 2017

בספטמבר 2017 נערכה השקת ספרו של ד"ר אהרון עינת - חיי יום-יום בגטו וילנה בהוצאת מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'.

אהרון עינת (זאלקינד) היה ילד בן 7 כשגרמנים כבשו את וילנה ושנות ילדותו עברו עליו בגטו ובמקומות מסתור יחד עם אמו, אחיו ובני משפחה נוספים. במשך שנים הדחיק את טראומת הילדות ורק בגיל מבוגר, כשהוא כבר אב וסב לנכדים ואחרי קריירה ארוכה בצה"ל, החליט לשוב אל העבר ולחקור את החיים בגטו וילנה, אחד הגטאות הגדולים והנודעים במלחמת העולם השנייה.

ספרו: "חיי יום-יום בגטו וילנה" מבוסס על עבודת דוקטורט, תוך שימוש נרחב במסמכים מארכיונים מובילים בארץ ובעולם ובעדויות של ניצולים. אף כי רבות נכתב על התארגנות המחתרת בגטו ועל תנועות הנוער, הרי אין בספרות תיאור של חיי היום-יום בגטו וילנה על כל היבטיהם – חינוך, בריאות, תרבות, חיי הדת, תעסוקה, הברחות, מנגנוני המשפט הפנימיים, העזרה ההדדית וגם תופעות שליליות שלא נעדרו מן החברה שחיה בתנאים בלתי אנושיים ובחוסר ודאות מה יילד יום.

"הדחף לכתיבת עבודה זו נבע מהביקור בווילנה בשנת 1993, 50 שנה לאחר חיסול הגטו שבו הייתי ילד. המעבר בסמטאות ובבתים של מה שהיה הגטו ומחנה ה.ק.פ. לא רק החזיר אותי לימים הטראגיים של אז, אלא גם העלה בפני שאלות שלא הרפו ממני- איך כל זה קרה, איך ניהלנו את חיינו בתנאים הנוראים שנכפו עלינו, איך איש לא שלח יד ברעהו כדי להציל את נפשו ואיך בכל זאת ניצלנו? מכאן היה מרחק קצר לקבלת החלטה לבחון באופן מעמיק את תולדות גטו וילנה ותושביו."

בתחילת הספר מביא עינת בגילוי לב את סיפורו האישי ואת סיפור הצלתו הלא-ייאמן ובנספח את העדות שנגבתה ממנו כילד מיד לאחר המלחמה, שעל אודותיה שכח והיא נתגלתה לו בארכיון בפולין.
הספר מוסיף למדף הכבד של "ספרי השואה" התבוננות מקוריות ומרתקת של פרק בלתי מוכר ומעורר מחשבה לא רק על אורחות חייהם של יהודי גטו וילנה אלא גם על התנהגותם של בני אדם שנמצאים תחת מצור ודיכוי, על רגעי חמלה וחסד בצל המוות ועל רוע בלתי נתפס.

"הספר שלפנינו משקף מגמות חדשות בחקר השואה – מאמץ להתמקד בהיבט החברתי-כלכלי של הגטו ובשגרת חיי היום-יום בגטאות מזרח אירופה... עינת מציב את הדיון בשאלות של שותפות גורל וסולידאריות בחברה שאינה אלא שרידים של קהילה שחיים במציאות כפויה. הוא מציג את הקושי של עיצוב סולידאריות בתנאים של גירוש, נישול, בידוד ופחד מתמיד מפני רצח מחד גיסא, אך גם את ההכרח בעיצובה של סולידאריות כזו מאידך גיסא, והמתחים שניגודים כאלה יוצרים... יושבי הגטו ומנהיגיו השקיעו מאמצים אדירים לגבש אחריות שמשמעה התארגנות משותפת לשמירה על החיים, מבלי להתעלם ממעשים של פגיעה בזולת והיעדר עזרה הדדית". פרופ' דליה עופר, האוניברסיטה העברית בירושלים.

לקריאה מקוונת: חיי יום יום בגטו וילנה

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות