פרומה גורביץ

ד"ר פרומה גורביץ' מגטו ויליאמפולה שבקובנה מתארת כיצד מצאה מקום מסתור ל- 3 בנותיה אצל משפחות של רופאים שלמדו אתה וכיצד סייעה להוציא ילדים אחרים מהגטו...

"סוף-סוף הצלחתי להצטרף לבריגאדת-נשים, שהובלה בשעות הבוקר לעבודה בעיר. אני צועדת עם שחר, יחד עם מאות נשים, בחוצות המחוספסים של הגיטו בוויליאמפולה. משגיח עלינו משמר חיילים חמושי רובים מוכנים לפעולה. אנו עוברות את השער – אל חוצות קובנה.

העיר, דומה, ישנה עדיין את שנתה השאננה. ובדירות הנוחות והחמימות ישנים גם הילדים הליטאיים, שאותם הייתי מרפאה עד לפני זמן-מה, יושבת לידם, מתרגשת ולא פעם מצילה את חייהם. והרי כמה מהוריהם, אבותיהם, רצחו במו ידיהם בגרזינים, בימי המלחמה הראשונים, משפחות יהודיות שלימות, את כולן כאיש אחד – זקנים, נשים וטף. הנה כאן, בדיוק בסמטה זו, בווז'איו, נאספה ערימה של גוויות עם גולגלות מרוצצות, ושם, בפינה, ברחוב פאניירו מס' 6, התגוררה אחותי אמה, גם היא רופאת-ילדים. היא שולחה לאן-שהוא. איפה היא עכשיו? – מהרהרת אני... אבל נשות הבריגאדה מאיצות בי, ואני מוסיפה לצעוד. בנס מצליחה אני, בלי שהמשמר יבחין בכך, לחמוק מהשורה בצומת שני רחובות, מאחורי שער של חצר אני תולשת מעלי את "הטלאים הצהובים". מי יודע כיצד אצליח אחר-כך, בשובי לשורות הבריגאדה, להצמידם מחדש לבגדי באופן שהזקיפים לא ישגיחו בהצמדתם הרופפת?

בלב הולם תועה אני בחוצות העיר העויינת. ואני הרי נולדתי בעיר זו, גם אבי וסבי נולדו כאן. ומה רבה היתה אהבתי את קובנה! כיצד הייתי מתגאה בה! מי מסוגל היה לפני כן לחזות את פריצי-החיות החיים כאן יחד איתנו!

אני צועדת וצועדת, ונדמה לי כאילו הקרקע בוערת מתחת לרגלי, הנה-הנה יאסרוני. לבסוף אני עומדת לפני לוח קטן, שלט של רופא מוכר. חדר-ההמתנה מלא. אינני רוצה להישאר עם החולים המצפים לתורם, המסתכלים בסקרנות איש בעיני רעהו. אני ממשיכה בנדודי. מוצאת את דירתו של רופא אחר. איננו בבית. אני הולכת לשלישי, לרביעי – לא נתנו לי לעבור את סף הבית, כנראה שהכירוני, טרקו בפני את הדלת. אבדה תקוות. מדוכדכת עושה אני נסיון נוסף – הולכת בכיוון "ההר הירוק" לד"ר בוטקוויצ'נה, שלמדתי איתה יחד לפני שנים: היא גרה ברחוב מוליטו, מס' 14. בית קטן, עשוי עץ. ודאים גם כאן אעלה חרס בידי. אבל מה זה? נתקבלתי בסבר פנים יפות, הושיבו אותי, שמעו בקשתי באהדה וגם... (איני מאמינה למשמע אוזני) מסכימים לקבל את נעמי בת-החמש. היא הרי הקטנטונת במשפחתנו – אותה ראשית כל יש להציל....

קרא עוד

 

 

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות