קול קורא-מיקי קנטור

 

אנחנו בני הדור השני / מיקי קנטור 

בערב קיץ חמים, שנת 2003, בחצר בית פרטי, החלטנו, - כ- 20 בני דור ההמשך של ניצולים מארגון יוצאי וילנה והסביבה - לקום ולעשות מעשה.

מה היה לנו אז? ארגון (שנוסד בשנת 1946) של שורדי השואה שהגיעו ארצה והקימו בית בישראל; היה לנו את "בית וילנה" בתל אביב שבו התאספו הורינו מפעם לפעם, באירועי תרבות, הווי וזיכרון. וכן בנוסף, היו לנו החוויות האישיות של כל אחד מאיתנו שאותן צבר במשך השנים בחיק משפחתו, בצל הזכרונות ו-60 השנים מהשואה.

מתוך מודעות למציאות שהורינו - דור ניצולי השואה - מתבגרים והולכים, מתוך ההיכרות עם הארגון, על ביתו, מוסדותיו ופעילויותיו המתמעטים עם הזמן, מתוך ידיעה כי בעוד שנים לא רבות לא ייוותר איש שיגיד: "הייתי שם, על בשרי חוויתי את מוראות השואה", מתוך כל אלה יצאנו לדרך אל עשר שנים של עשייה התנדבותית, שהמניעים שלה אינם אלא: אהבה, אחווה וגאווה.

עשר שנים של תנופת פעילות בלתי נלאית; שילוב של רצון עז, ניסיון מקצועי אישי, מיומנויות עצמיות, קשרים פרטיים וחיבורים שונים של כל אחד מחברי הצוות, תוך הקצאת משאבי זמן אינסופיים, כוחות נפשיים ופיזיים, וכספים.

עשר שנים שבהם הצטרפו יחד נטילת אחריות על מקומנו בשרשרת הדורות ועל תפקידנו בהעברת הלפיד, עם חשיבה יצירתית ותשוקה אמיתית למלא את המשימה שלקחנו על עצמנו.

עשר שנים שבהן אנחנו פועלים יחד עם חברי ההנהלה הוותיקים שנותנים לנו רוח גבית, מעודדים ומחזקים את ידינו.

קול קורא של מיקי קנטור אל בני הדור השני-2003

שלום לך,

הנדון: את/ה ואני-כולנו ביחד-וילנה דור שני

שמי מיקי קנטור, אני בתה של חנה'לה פסנזון (גליקזם) ואני "דור שני".

כידוע לך, שישים שנה עברו מיום שחרור גטו וילנה, המהלך שהביא את הורינו ארצה-ואותנו למה שהננו היום.

במשך שישים שנים אלו הם שיקמו את עצמם, כל אחד בקצב שלו, הקימו משפחות ונאחזו בחיים בכל כוחם ומאודם, כשאנו הילדים חווים את השלכות הטראומות הקשות, כל אחד בין ארבעת קירות ביתו.

במשך כל אותן השנים, מצויים אנו בתהליך בלתי פוסק של ספיגה והפנמה, עם כל הרגשות הנילווים. חלקנו עדיין מגלים מעורבות באירועי קהילת השורדים בצורה זו ואחרת (זוכרים את טיול ה"שורשים" לפני 10 שנים), ואחדים מאיתנו אף ממשיכים ומופיעים לאזכרות ולכנסים עד היום.

אולם השנים רצות והביולוגיה עושה את שלה...

חברי הנהלת איגוד יוצאי וילנה, אף הם הולכים ומתעייפים מלמשוך את העגלה. לפני כשנה, כשהתעורר הצורך בסיוע מנהלי-נרתמתי לקריאתו של מיכאל שמייביץ', חבר ההנהלה, ובסופו של התהליך נתבקשתי להצטרף לקבוצה כנציגת הדור השני. מתוך רצונות ומטרות נוספים, אני פונה אליך במכתב זה.

המצב כיום: פגישות ההנהלה מתקיימות ב"בית וילנה" – בניין מוזנח ורעוע בשד' יהודית בת"א, השרוי בחובות גדולים של מסים לעיריית ת"א. במשרדי ההנהלה מצויה ספריה עשירה של ספרים, מכתמים ומסמכים רבי ערך רגשי והיסטורי – והם בתחילת תהליך עצוב של התפוררות. עתיד הבית אף הוא עומד בסימן שאלה גדול!

וכעת לענייננו: לאחרונה הצטרפתי לצוות המארגן את הארוע החשוב לציון שנת השישים לשחרור הגטו, שיתקיים בספטמבר 2003. עשיתי זאת, מתוך רצון לסייע וגם על-מנת ליצור התרגשות מיוחדת לכל המוזמנים, תוך מחשבה שארוע זה יהווה סגירת מעגל לרבים מהורינו...ומאז אני חשה מחוייבות לנושא.

בנקודה זו, החלטתי לבצע צעד בלתי הגיוני, ליצור קשר באמצעות מכתב אישי, ולפנות אליך ואל כל אחד ואחת מקבוצת 90 בני הדור השני, על-מנת לעורר מחשבה, לפשפש ברגשות ולשקול את מידת מחויבותנו למה שייקרא "וילנה – אחוות הדור השני".

שתי משימות עומדות לנגד עיני:

  • האחת, קצרת טווח – הרמת האירוע על כל מרכיביו והבאתו לרמות הריגוש הכי גבוהות ולפינות הכי חמות בליבותיהם של הורינו, כמחווה של הוקרה ואהבה בשלהי חייהם.
  • השניה, בחשיבה לטווח הארוך יותר: לבצע סיעור מוחות ולהחליט האם אנו רוצים לשמור על האור הצנוע, המאיר את שורשינו ומורשתנו בירושלים ד'ליטא, או שנניח לערכים חשובים אלה להישמט מתוך ידינו לידי צפורני הזמן? האם ניתן לעשות למען הבית, הספריה והמורשת? כיצד (אם בכלל) ומה יכולים אנו לתרום לחיזוק החוט ההיסטורי המקשר – עם ילדינו, נכדינו והבאים אחריהם לדורי דורות.

הנך מוזמן/ת למפגש של תזכורות וחוויות ושל דיון וקבלת החלטות על צעדים מעשיים, בשני הנושאים המוזכרים לעיל, אשר יתקיים ביום ד', 25 ביוני, בשעה 19:30, בחצר ביתי.

הנך מוזמן/ת, מהמקום בו את/ה מצוי/ה היום, להתייצב ולהירתם להעשרת ולהצלחת ארוע שנת ה-60, על כל מרכיביו: רעיונות, הזמנות, מוזמנים, אורחי כבוד, מצגים, הופעה, הקראה, חוברת מזכרת, פרחים, כיבוד, אמצעי אלקטרוניים, תקשורת ועוד כהנה – ככל העולה על הדעת.

 

אני מבקשת ממך להקדיש מספר דקות נוספות למחשבה בנושא, על איזו הזדמנות של נתינה, הוקרה ואהבה תהיה לנו, בני הדור השני, בערב ייחודי זה? על מה ארוע מרגש זה יכול להיות עבור הורינו האהובים? על איזו חוויה תהי זו עבורך ולאן היא תיקח אותך כיחיד/ה ואת כולנו כקבוצת ממשיכי הדור? או, שמא נבחר לשמוט הזדמנות פז בלתי חוזרת זו, שאולי עוד נצטער על-כך בבוא יומנו...

אנא, שקול/י זאת בנדיבות, פנה/י לך שעה-שעתיים מהיומיום – למען המחר, ו...בוא/י.

מיקי קנטור

 

צרו איתנו קשר בשמחה:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות