גלינה וולדימיר אימשניק

ולדימיר אימשניק (באנגלית: Vladimir Imshennik; ‏1903–1978), כומר פרובוסלבי, ואשתו גלינה אימשניק (באנגלית: Galina Imshennik; ‏20 בספטמבר 1912 - 11 בפברואר 2011) חיו בכפר נוסילובו (Nosilowo) במחוז וילנה, שם שירת ולדימיר ככומר בכנסית הכפר. ב-14 בדצמבר 1993 הכיר יד ושם בגלינה וולדימיר אימשניק כחסידי אומות העולם, בעקבות הצלתה של דולגובה ילנה ולדימירובנה.

ולדימיר אימשניק סיים את לימודיו באקדמיה של כמרים בוורשה ושירת תחילה ככומר פרובוסלבי ובין השנים 1940עד 1950 כראש הכנסייה. גלינה אימשניק נולדה בקייב שבאוקריאנה. גלינה וולדימיר התגוררו בכפר נוסילובו.

בסוף יוני 1941, במסגרת מבצע ברברוסה, נכבש האזור על ידי הגרמנים, ובאוקטובר של אותה שנה הוקם גטו בעיר הסמוכה לביז'ייב (Lebiedziew). בין היהודים שנכלאו בגטו היה אברהם זודז'ישסקי שהיה רופא יהודי וגם מכר של ולדימיר אימשניק. ד"ר זודז'ישסקי הורשה לצאת מן הגטו על מנת לטפל בחולים בעיר, וניצל זאת כדי להבריח ילדים יהודים מן הגטו. בדצמבר 1941 פנה הרופא לכומר אימשניק ושאל אותו אם יסכים לקחת תחת חסותו את בתו, ילנה.

למרות הסכנה, החליטו ולדימיר וגלינה שהם לא יכולים לעצום עיניים ולהתעלם מצרתו של הרופא היהודי. ב-5 בדצמבר 1941 הביא ד"ר זודז'ישסקי את ילנה בתו לבית הכומר. בתחילה הייתה ילנה מוסתרת, עד שלמדה היטב רוסית והתרגלה לביתה החדש.

ב-24 ביוני 1942 חיסלו הגרמנים את גטו לבידז'ייב. כל יושבי הגטו, למעלה מ-600 איש, נלקחו לרפת גדולה ליד מארקוב. הגרמנים הציתו את הרפת והעלו אותה באש על כל היהודים ששוכנו בה. 64 מקרוביה של ילנה נרצחו באותו יום, בהם אביה וסבתה מצד אמה. זמן מה לאחר הרצח, קיבל הגסטפו במולודצ'נו הודעה אנונימית שהכומר בנוסילובו מסתיר ילדה יהודיה. הכומר- ולדימיר ואשתו נחקרו, והגרמנים תשאלו את הילדה. אך מכיוון שזו לא זכרה את הוריה האמיתיים ואת חייה לפני שהגיעה לבית מציליה, שוחררו כולם בלא פגע. לאחר מכן, ילנה המשיכה לחיות בביתם של בני הזוג אימשניק. לאחר השחרור ביולי 1944, איש לא בא לקחת את ילנה, ובני הזוג אימשניק הסיקו שכל משפחתה נספתה. אלא שכמעט שנה מאוחר יותר, הופיעה מריה - אמה של ילנה ששרדה את השואה ביער עם יחידת פרטיזנים סובייטים. גם אחיה הגדול של ילנה, גריגורי, ניצל במסתור אצל משפחה רוסית בווילנה.

לאחר סיום המלחמה, הוחזרה ילנה לאמה הביולוגית. הפרידה מילנה, הילדה בה טיפלו הכומר ואשתו, הייתה קשה מאד לבני הזוג אימשניק. ילנה, אמה ואחיה התיישבו בלנינגרד (סט. פטרסבורג של היום) בשנת 1946, שם ילנה סיימה את לימודיה בבית הספר ולאחר מכן באוניברסיטה. לאורך כל השנים נשארו בקשר עם משפחת אימשניק, והחליפו אתם מכתבים וביקורים. באמצע שנות החמישים עברו ולדימיר וגלינה אימשניק להתגורר בלבוב באוקראינה יחד עם בנם. לאחר מותו של בעלה ב-1978, גלינה נותרה אלמנה ובעקבות זאת מאוד ענייה, לא היה לה בית ולכן עברה לגור אצל בנה. בנוסף, היא נאלצה לחיות מתרומות של הכנסייה. גלינה הייתה זקוקה לעזרה ובעקבות זאת התרבו ביקוריה של גלינה אצל ילנה, והיא הייתה נשארת תקופות ארוכות אצלה. ב 1991, כאשר ילנה ובעלה החליטו לעלות לישראל, הם לקחו עמם גם את גלינה. במשך כמעט 20 שנה התגוררה גלינה אימשניק בירושלים אצל בני משפחתה של ילנה. היא נפטרה בגיל 98 ב-11 בפברואר 2011.

מקור: ויקיפדיה

ולדימיר אימשניק (באנגלית: Vladimir Imshennik; ‏1903–1978), כומר פרובוסלבי, ואשתו גלינה אימשניק(באנגלית: Galina Imshennik; ‏20 בספטמבר 1912 - 11 בפברואר 2011) חיו בכפר נוסילובו (Nosilowo) במחוז וילנה, שם שירת ולדימיר ככמר בכנסית הכפר. ב-14 בדצמבר 1993 הכיר יד ושם בגלינה וולדימיר אימשניק כחסידי אומות העולם, בעקבות הצלתה של דולגובה ילנה ולדימירובנה.

ולדימיר אימשניק סיים את לימודיו באקדמיה של כמרים בוורשה ושירת תחילה ככומר פרובוסלבי ובין השנים 1940עד 1950 כראש הכנסייה. גלינה אימשניק נולדה בקייב שבאוקריאנה. גלינה וולדימיר התגוררו בכפר נוסילובו.

בסוף יוני 1941, במסגרת מבצע ברברוסה, נכבש האזור על ידי הגרמנים, ובאוקטובר של אותה שנה הוקם גטו בעיר הסמוכה לביז'ייב (Lebiedziew). בין היהודים שנכלאו בגטו היה אברהם זודז'ישסקי שהיה רופא יהודי וגם מכר של ולדימיר אימשניק. ד"ר זודז'ישסקי הורשה לצאת מן הגטו על מנת לטפל בחולים בעיר, וניצל זאת כדי להבריח ילדים יהודים מן הגטו. בדצמבר 1941 פנה הרופא לכומר אימשניק ושאל אותו אם יסכים לקחת תחת חסותו את בתו, ילנה.

למרות הסכנה, החליטו ולדימיר וגלינה שהם לא יכולים לעצום עיניים ולהתעלם מצרתו של הרופא היהודי. ב-5 בדצמבר 1941 הביא ד"ר זודז'ישסקי את ילנה בתו לבית הכומר. בתחילה הייתה ילנה מוסתרת, עד שלמדה היטב רוסית והתרגלה לביתה החדש.

ב-24 ביוני 1942 חיסלו הגרמנים את גטו לבידז'ייב. כל יושבי הגטו, למעלה מ-600 איש, נלקחו לרפת גדולה ליד מארקוב. הגרמנים הציתו את הרפת והעלו אותה באש על כל היהודים ששוכנו בה. 64 מקרוביה של ילנה נרצחו באותו יום, בהם אביה וסבתה מצד אמה. זמן מה לאחר הרצח, קיבל הגסטפו במולודצ'נו הודעה אנונימית שהכומר בנוסילובו מסתיר ילדה יהודיה. הכומר- ולדימיר ואשתו נחקרו, והגרמנים תשאלו את הילדה. אך מכיוון שזו לא זכרה את הוריה האמיתיים ואת חייה לפני שהגיעה לבית מציליה, שוחררו כולם בלא פגע. לאחר מכן, ילנה המשיכה לחיות בביתם של בני הזוג אימשניק. לאחר השחרור ביולי 1944, איש לא בא לקחת את ילנה, ובני הזוג אימשניק הסיקו שכל משפחתה נספתה. אלא שכמעט שנה מאוחר יותר, הופיעה מריה - אמה של ילנה ששרדה את השואה ביער עם יחידת פרטיזנים סובייטים. גם אחיה הגדול של ילנה, גריגורי, ניצל במסתור אצל משפחה רוסית בווילנה.

לאחר סיום המלחמה, הוחזרה ילנה לאמה הביולוגית. הפרידה מילנה, הילדה בה טיפלו הכומר ואשתו, הייתה קשה מאד לבני הזוג אימשניק. ילנה, אמה ואחיה התיישבו בלנינגרד (סט. פטרסבורג של היום) בשנת 1946, שם ילנה סיימה את לימודיה בבית הספר ולאחר מכן באוניברסיטה. לאורך כל השנים נשארו בקשר עם משפחת אימשניק, והחליפו אתם מכתבים וביקורים. באמצע שנות החמישים עברו ולדימיר וגלינה אימשניק להתגורר בלבוב באוקראינה יחד עם בנם. לאחר מותו של בעלה ב-1978, גלינה נותרה אלמנה ובעקבות זאת מאוד ענייה, לא היה לה בית ולכן עברה לגור אצל בנה. בנוסף, היא נאלצה לחיות מתרומות של הכנסייה. גלינה הייתה זקוקה לעזרה ובעקבות זאת התרבו ביקוריה של גלינה אצל ילנה, והיא הייתה נשארת תקופות ארוכות אצלה. ב 1991, כאשר ילנה ובעלה החליטו לעלות לישראל, הם לקחו עמם גם את גלינה. במשך כמעט 20 שנה התגוררה גלינה אימשניק בירושלים אצל בני משפחתה של ילנה. היא נפטרה בגיל 98 ב-11 בפברואר 2011.

מקור: ויקיפדיה

צרו איתנו קשר בשמחה:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות