אירנה אדמוביץ

אירֶנַה אַדַמוֹבַיץ IRENA ADAMOWICZ ששמה יצא לפניה עוד בתקופת השואה כמקשרת נועזת בין הגטאות במזרח אירופה, נולדה בוארשה ב-1910 למשפחה קתולית אדוקה. לימים הייתה חברת ההנהגה הראשית של תנועת הצופים הפולנים ומוסמכת אוניברסיטת ורשה בעבודה סוציאלית. בשנות ה-30 התקרבה לחוגי "החלוץ" ובמיוחד לתנועת "השומר-הצעיר" וגם השתתפה במפעַלי חינוּך וחֶבְרָה של תנועה זו. מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה לימים אף מילאה אירנה שליחויות רבות ומסוכנות מטעם ארגוני המחתרת האנטי-נאצית בגטאות מזרח אירופה בכלל ובפרט - בוארשה, ביאליסטוק, וילנה, קובנה ושאוולי. בנוסף למידע החשוב שהביאה לשַם במהלך פעילותה, היוו ביקוריה בגטאות המנותקים עידוד מוּסרי ליהודים הכלואים בתוכם. כמו כן קוימו בעזרתה קשרים בין ארגוני המחתרת היהודים לבין ארגונים אנטי-נאציים ברחוב הפולני. 

כרקע אוטנטי לאישיותה ולהארת תרומתה של אירנה בהפעלה האקטיביסטית של תנועות הנוער בשוּרה של גטאות, ראוי להביא להלן את דבריה של רוּּז'קה קוֹרצַ'ק שמתחילת מלהה"ע ה-2 הגיעה לוילנה, ובמשך הזמן התבלטה שם במסגרת התארגנות המחתרתית בגטו ולאחר מכן. ואלה דבריה: 

"...אירנה הרֵיהי ידידתה הותיקה של תנועתנו שאף עתה בימי מבחן, שומרת לנו אמונים ומייד מוכנה לעזור. עומדת היא במגע עם התנועה, נפגשת עם יוסף קפלן ולעתים מזומנות נכנסת לתוך הגטו. עתה באה בשליחות התנועה והחלוץ לוילנה. מפיה נודע לנו על מעשה ההשמדה שהחל אף בגֶנראל-גוּבֶּרנמנט ובריַיך, על חיסול הגטו הגדול שבלוּבְּלין, וה"אקציות" בערים אחרות. היא מספרת על וארשה ומדבריה מתברר, שתוך מאמצים כַּבירים עומד שם להיעַשות מעשֶה רַב . מפיה שומעים אנו את ברכתו של אריה וילנר , גַדלה לעינינו דמותו של מרדכי אנילביץָ ." 

מה רבה השמחה וארשה-ביאליסטוק-וילנה! ובכל עיר אותם הלבבות הפועמים מתוך החלטה, נקמה כוננוּת!.

החלטנו שאירנה תבקר בגטאות קובנה ושאבלי, שלמרות קירבתם אלינו, בשטח הליטאי, אין לנו כל מגע עימם ואך שמועות מעורפלות מגיעות משם אלינו. אירנה שמה פעמיה לקובנה. נפגשה עם החברים המעטים שם, הביאה אתה את ברכת התנועה ודבַרה. לגבי החברים המנותקים מן המרכז, שקובנה סגרה עליהם מעַברים, היה ביקורה משוּם קריעת אופקים. היא חזרה לוילנה. מוסרת דין וחשבון מפורט מפעולתה ושַבה לוארשה להמשיך בעבודתה.

לא פעם חשבתי עליה. ומדי פעם, למראה דמותה, נעור בי זכר הסיפורים, שקלטתי אי-פעם על חסידי-אומות–העולם. היא הייתה פולניה, פטריוטית נלהבת. קתולית אדוקה – וידידת נפש לשומר הצעיר.

אני רואה אותה בבואה בשערי הגטו, כשטלאים צהובים תפורים לה על חזה ועל גבה. פותחת בדיבור יידיש בשער בתשובה למבטם התמהַ של השוטרים. עיניה נפחדות ומזועזעות כשהיא נדחקת בסמטאות הגטו הסואנות ולבסוף מגיעה עייפה ומדוכדכת לַשַיתוּף שלנו. היא חלשה חולה מוטלת במיטה ומרעידה מצינה בחדרנו הקר, הבלתי- מוּסק. אנו עוטפים אותה בסוודרים. היא עוצמת עיניה לנוח מעט. על פניה העוטות דוק חיווריין צהבהב מסתמנת כל העיפות המעיקה עליה.

לא יצאה שעה קלה ואירנה זינקה ממשכבה כאילו צברה כוחות חדשים וקראה בעירנות ביידיש ובהטעמה גויית טיפוסית: "נוּ חֶברֶה, מיר וועלן מאכן א ישיבה " . השעה דחוקה... 

אף אחרי המלחמה המשיכה אירנה לטפֵּח יחסים הדוקים עם שרידי התנועות החלוציות בפולין ועם ידידיה מתנועות אלה בארץ. ב-1958 ערכה ביקור ממושך בישראל כאורחת כבוד של הקיבוץ הארצי ונתכבדה ע"י יד ושם בירושלים באות "חסידי אומות העולם".

זאת ועוד. בהמלצת מכירים משותפים בקיבּוץ הארצי הסכימה אירנה להתראיין על ידי חַבֵרִי לתנועת השומר הצעיר צבי בּראון , לשעבר חניך קֵן תנועה זו בוַרשה ועל יַדִי - יוצא קֵן השומר הצעיר בקוֹבְנַה שבליטא... בזמן המלחמה זכינו שנינו להילחם באותה פלוגת פרטיזנים "מָוֶות לכּובשים הגרמנים", שפעלה נגד כוחות הכיבוש ועוזריהם המקומיים ביערות רוּדנִיקִי שבאזור וילנה. כבר אז שמענו רבות ונצוּרות על פעילותה הבלתי-נלאית והמסוּכנת של אישה מסתורית זו. אין תימה שכאשר ניתנה לנו הזדמנות להיפגש עמה פנים-אל-פנים כדי לנסות לדובב אותה על פעילותה החשאית בזמן המלחמה, הוחלט לערוך את הראיון עמה באמצעי הכִי חדיש באותו זמן – מכוֹנת-הַקלטה. אולם להפתעתנו ולמגנת לבֵּנו הסתבר שלא לקחנו בחשבון גם את המגבּלות הכרוכות במפגש עם אישיות מוּכֶּרֶת מאחורי "מַסך הבַּרזל" שהתאפשר לה לצאת לזמן קצוּב אל ה צַד השֵני של המַסך".

אמנם כבר בפֶתח הפגישה הסכִּימה עמנו אירנה תוך חיוּך אדיב, שהשיחה בינינו תתנהל ביידיש [כמו שנהגה לא פעם עוד לפני המלחמה[, אולם משהשגיחה במכשיר ההקלטה המוצב על השולחן, השתלהבו פָּנֶיה מרוב כַּעס ופתחה בהתרַסת מילים קשוֹת נגדנו, כמו: "לא אסכִּים בשום אופן שאתם תתנהגו עִמי כמו מיליציוֹנֶרים החוקרים את אויבי המשטר בפולין העממית"...

עד כדי כך גבַַר רוּגזה שאף לא הסכימה גם שנרשום את דבריה בעיפַּרון. יחד עם זאת היא לא חזרה מהַסכַּמתה שהראַיון יתנהל בעל- פֶּה אפילו בשפת יידיש, שֶכֵּן היא ידעה היטב שלעומת צבי בראון יליד ורשה, הרי אני כקובנאי מבטן ולידה כמעט לא הבנתי אף מילה בפולנית...

להלן תוכן דבריה של אירנה אדמוביץ תוך התייחסותה לשאלותינו 11 

"...שליחותי יצאה לפועל ביוני 1942, אך ההחלטה על כך וכן ראשית הטיפול בביצוע החלו זמן רב לפני כן- שבועות מספר אחרי פרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה... הייתי נפגשת לעיתים קרובות עם החבריא מן ההנהגה ומן "הֶחַלוּץ". כבר אז הגיעו אלינו הידיעות על כּיבוש הבַּזק של ליטא ופולין המזרחית בידי הגרמנים ועל הפְרעות ביהודים באותם שטחים, והוחלט שראוי להקים קשר עם אנשי התנועה הנמצאים שם. הוטל עלי לצאת בשליחות זו והתחלתי לטכס עצה כיצד לעשות זאת.
הרעיון נמצא חיש מהר. אז הייתי עובדת סוֹציאלית בעיריית וארשה. עוד בקיץ 1939 לפני פרוץ המלחמה בין גרמניה לפולין עשינו "מבצע אֶוואקוּאַציה" סוֹדִי למחצה של היתומות הפולניות שנמצאו במוסדות שונים בווארשה. הייתי בין מבצעי הפעולה ובעצמי יצאתי אז לסביבות וילנה (שהיו מוּכַּרות לי, משום שזו ארץ מולדתי). מצאתי מקומות מתאימים וסידרתי שם את היתומות. חשבנו כי המקומות שליד הגבול המזרחי בטוחים יותר מן החלק המרכזי של הארץ, אך סבַרה זו נתבדתה. תוך ימים ספוּרים כּבשו הגרמנים את מרבית שיטחה של פולין, ואילו הרוּסים חַצו את הגבול המזרחי, ופֶּלֶך וילנה כולו נתפס אף הוא בידיהם. היתומות שלנו נמצאו מאז באזור שהיה מחוץ לתחומי ה"גֶנראל-גוּבֶּרנמאן", עד הקיץ של 1941 אי-אפשר היה להחזירן לוארשה. עתה משנכבשו השטחים האלה על ידי הגרמנים, חשבתי לבצע את ענייני התנועה מתוך ביטחון יחסי... במשך חודשים לא הרפיתי מן הממונים עליי עד שיצא הדבר לפועל ביוני 1942, בדיוק שנה אחר פרוץ המלחמה. קיבלתי מאנשי התנועה סכום כסף וחבילה של מכתבים הכתובים,כנראה, בעברית ובלשון סתר - לא אדע זאת בדיוק, כי לא פתחתי אותם, אלא תפַרתים בתוך בגדיַי ויצאתי לדרך.
פחדתי ביותר מפני פגישה עם ליטאים. השלטון המקומי בפֶלך וילנה היה בידי הליטאים. ידעתי שהם שונאים מאד את הפוֹלנים וחששתי שאם אֶפּוֹל לידיהם, יחַפשו בכֵּליי וימצאו את המכתבים, ואז יהיה רע ומר. לא דאגתי כל כך לביטחוֹני האישי ולחיַי, אך הרי הייתי בשליחוּת רשמית של עיריית וארשה והניירות שלי נחתמו על ידי מְנַהַלִי, ואילו גילוּ הגרמנים שאני עוזרת ליהודים, ולא עוד אלא שאני עוסקת אתם בענייני פוליטיקה, תנועה והתנגדות, היו שופכים חמתם על ראשו ועל כל הקשורים עמו. 
השליחות הרשמית הֵקֵלה עליי מאד מבחינה טֶכנית ומצד הביטחון, אך הכבידה על מַצפּוּני... למזלי עָבר הכּל בשלום.
בוילנה פניתי מיד לעניינים הקשורים בשליחות התנועה. שמונה פעמים נכנסתי לגטו. נפגשתי שם עם אנשי התנועה ועם מנהיגי פפּּּ"אָ ועמדתי על המצב לאשוּרו. לאחר ימים מספר יצאתי לדרכִּי לקובנה... הסימן היחיד שניתן לי בגטו וילנה לפני צאתי היה, שבפלוגת העבודה היהודית "בַּאנהוֹף" (המושג של פלוגת העבודה היה ידוע לי היטב מגטאות אחרים) אמצא יהודי אחד ויְשוּרוּן שמו, ועלי למסור לו דרישת-שלום מדודניתו הנמצאת בגטו וילנה. ואמנם מצאתי שם את היהודי הזה, אחרי שהסתננתי למקום העבודה האמור...מסרתי לו את הד"ש וביקשתי שימסור ל"אנשי ההנהגה" בגטו שנוצריה שליחה מוילנה רוצה להיפגש עם מישהו מהם ומבקשת לאפשר לה להיכנס לגטו, תחילה אמר ישוּרוּן שאי-אפשר כלל, ואם אני רוצה למסור משהו ל"אנשי הצמֶרת" עלי למסור זאת ל... בלית ברירה התחלתי לספֵּר לו על המצב בגטאות בפולין. שלוש שעות נמשך סיפורי ובכוונה סיבַּכתי את העניינים כדי לגרום לו חשש שבשום אופן לא יוכל לזכור את דבריי, ואולי זה יַניע אותו להַכניסני לגטו. ואמנם כּך היה, הוא מסר אותי לידי הקוֹלוֹנֶן-פִירֶר רוֹֹט. הלה אמר לי לשים את "הטְלַאי הצהוֹב" על חַזי וגַבִּי והכניסני בין עוֹבדוֹתיו ושַמנו פּעַמינו לַגטו. ליד השער מסר אותי לאחד השוטרים שהובילני למשטרה (או לכֶלא) שהייתה בקומת הקרקע של בית גדול.ביקשתי שיַציגו אותי לפני מישהו מן ההנהגה. עד שהספיקו ירדה חַשכה, ופתאום שמענו אזעַקה, נתברֵר, שהרוּסים עורכים התקפה מן האוויר על קובנה. הוטל עוצר חמור, וכבר לא עלה על הדעת ראיון עם מישהו מעסקני המחתרת. ישבתי כל הלילה נפחדת ורעבה בחדר ההמתנה של התחנה... למחרת היפנו אותי לאנשי מצו"ק , -- הוועד המתאם של המפלגות הציוניות – הירש'קה לוין , אייזיק סרֶבניצקי , שלמה גולדשטיין ואחרים . ישבנו שלש פעמים - שש שעות רצופות בכל פעם. תחילה אני סיפרתי ואחר כך הם סיפרו. כעבור יומיים עזבתי את הגטו ואת קובנה..." 

כאן המקום לציין שבפגישות עם אירנה השתתפו גם אישים מרכזיים בהנהלת הגטו, כולל יושב-ראש האֶלטסטנראט (יודנראט) ד"ר אלחנן אֶלקֶס וסגנו – עו"ד לייב גאַרפוּנקל המזכיר אברהם גוֹלוּבּ ואחרים. אלה ואלה למדו מפיה על החיים הפנימיים בגטאות ועל השיטות השונות של הדיכּוי, ההשפַּלה והפֵּירוּד שהגרמנים נוקטים במקומות שונים, אך גם על התנגדות מצד היהודים אירנה הרבתה לדבר על הארגונים החלוציים ועל חלקם החשוב בפעולות המחתרת בגטאות רבים. סיפורה עשה עליהם רושם בל ימחה. זו הייתה להם פעם ראשונה ששמעו על קיום מחתרת ענפה בגטאות פולין ואף על קשר בלתי ישיר עם ארץ-ישראל ועם מוסדות יהודיים בעולם. כדברי אחד המשתתפים בפגישות: "היא גאלה אותנו מבדידותנו. עד כה היינו כסגורים בשק. מעתה ראינו עצמנו כחלק של גוף גדול, שביום מן הימים יתעורר להצלה..." 

בסוף חודש יולי 1942, לפני חזרתה לפולין הספיקה אירנה לבקר בגטו שאבלי, וכמו בקובנה נפגשה עם אנשי הנהגת הגטו ופעילי התנועות החלוציות, ובין היתר ומסרה ללא כחל וסרק על הנעשה בגטאות פולין (כמובא לעיל בהערה הקודמתׂ(מס. 21(. 

ראוי לחזור ולהדגיש שבמרכז הפגישות האלה הביאה אירנה לפני החברים לא פעם את דבר הנהגת התנועות הללו בפולין ובוילנה והטעימה, כי גם בקובנה ובשאבלי ראוי שתנועות אלה יעמדו במרכז תנועת המרי הפעיל נגד הנאצים.

ואכן רבה מאד הייתה השפעת הביקור על המחתרת הציונית. הן במסגרת ה-מצו"ק והן גם בתוך התנועות הציוניות הלכה ונתגבשה הדעה כי יש להעתיק את נקודת הכובד של פעולות המחתרת מתחום התרבות והחינוך לתחום ההתגוננות. אם היו עד כה במחתרת חוגים שהשלו עצמם, כי מעשי הטבח ההמונים ביהודי ליטא אינן אלא עניין מקומי הכרוך במלחמה בין הגרמנים לקומוניסטים, בא סיפורה של אירנה על גורל יהודי פולין וטפח על פניהם. קשה היה שלא להבין עוד כי הגיע הזמן להסיק מסקנות ברורות לגבי אופייה ודרכי פעולתה של המחתרת הציונית.אחת הפעולות הראשונות שעשתה הנהגת מצו"ק בהשפעת ביקורה של אירנה, הייתה ללא ספק, סידור האַזַנָה לרדיו והפצה שיטתית של הידיעות. הוחלט לרכוש מכשיר רדיו ולהתקינו במקום סֵתר. לשם כך באו בדברים עם טכנאי אמין שהיה יוצא לעבודה מחוץ לגטו. הלה רכש בעיר מַקלֵט, פֵּירק אותו והִבריחוֹ לַגטו חלקים-חלקים. המקלט הוצב במרתף שמתחת לבית- המרקחת, שמנהלו היה אייזיק סרבניצקי שהוזכר לעיל. הוא עצמו היה מאזין לחדשות כל יום לפנות בוקר ומפיצם. הכל נעשה בסוֹד גמוּר , ורק יחידים מחוץ להנהגה ידעו עליהם.

החודשים הבאים לאחר ביקורה של אירנה, היו אכן ימי תסיסה במחתרת הציונית. מסתבר שאותה עת הכריע מצו"ק את הכַּף למען תמיכה מסוימת לרעיון המֶרי הפַּעיל ואף נטה למעשים. גורם לא מבוטל בהכרעה זו היה הלחץ "מלמטה"- מצד ארגוני המחתרת הציוניים ובייחוד ארגוני הנוער. תמורה זו גררה אחריה שינויים פנימיים גם בארגונים השונים שבגטו.

אין איפוא ספק שלביקורה של אירנה נודעה השפעה עצומה על החוגים שנפגשו עמה. הדו"ח שלה על היהודים ברחבי פולין פקח את עיניהם. הוברר להם לחלוטין שגורל יהודי היהודים בקובנה לא ייַחתך על פי נסיבות מקריות, נתונים פוליטיים מיוחדים לליטא, או קאפריזה של מפקד זה או אחר, אלא המדוּבר – במדיניות מתוכננת, מחושבת ושיטתית שמטרתה השמדת העם היהודי. כל היתר הם פרטים של "מַתַי ואֵיך". יתירה מכך: הסתבר שהדו"ח המפורט שהביאה אירנה לא נסך ייאוש בלב שומעיו. אלא שבפעם הראשונה נודע בעליל על קיום פעילות הכנה רצינית בשוּרה של גטאות. הכוונה בין היתר לכינון קשרי מודיעין ביניהן, העברת שדרים בדרכים שונות ומשונות- ואולי אפילו לַישוּב בארץ-ישראל...

זאת ועוד . פעם הראשונה. בפעם הראשונה ניתן לאדם כה מהימן מן החוץ להעביר ידיעה על שעבר ועובר על גטו קובנה. כל זה נסך תחושה, שנפרץ מעגל הבדידות והאֶלם. ותחושה זו שימשה מקור לעידוד, ודחפה ליתר העזה את כל הגורמים המאורגנים בגטו. כאחת הדוגמאות המשמעותיות היא העובדה שהובאה לעיל על מקלט הרדיו שהורכב והותקן במקום-סתר, והתחילה האזנה שיטתית לשידורים מן העולם. גם בתנועות הנוער שעם נציגיהן של כל אחת בנפרד, נפגשה אירנה, חל מפנה משמעותי: "החלוץ הצעיר" שהתארגנותו החלה רק באביב של אותה שנה. רוח חדשה נשבה בשומר-הצעיר. רעיון המרי הפעיל הן לא היה חדש, אך אם עד כה הוא נראה כחזון רחוק ומעורפל, הרי כעת התקרב והתבהר ולא נתפס כדמיוני. במשך תקופה מסוימת לא פורסם בין החברים דבר הביקור של אירנה ורק מעטים הובאו בסוד זה. לחברי ההנהגה נתחוור ללא ספק שאין להישאר ב"בדידוּת מַזהֶרת" ויש לחפש שותפים ובעלי-ברית שבהם יש סיכוי מרבי להגיע לקשרים עם החוץ ולַדֶרך של מאבק פעיל. לא בִּכדִי הַחֵל מהסתיו וראשית החורף של אותה שנה התנהלה פעולת גישוּּש לעֵבר המחנה הקוֹמוניסטי ונדונה האפשרות של שיתוף פעולה עמו. לימים הבשילה שותפות זו תנועה רחבה של הכשרת צבאית שיטתית לצעירים ולצעירות בגטו והודות לכך התאפשר להם להצטרף ללחימה ממשית עם נשק ביד במסגרת פרטיזנית מוּכֶּרת.

מתוך: פרופ' דב לוין/אנצי'לופדיה יהודית דעת

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות