מחנות ריכוז והשמדה של יהודי וילנה והסביבה

הגירוש הראשון לאסטוניה
ב-1 באוגוסט 1943 פוטרו כ-3,000 עובדים יהודים שעבדו ביותר מ-100 מקומות מחוץ לגטו. ב-5 באוגוסט פשטה בגטו שמועה שאלפי עובדים ובני משפחותיהם יגורשו לריגה ואנשים לא יצאו לעבודה. גנס הרגיע את הציבור וטען שלא צפויה סכנה לגטו. בבוקר 6 באוגוסט נעצרו מאות אנשים שלא יצאו לעבודה ונלקחו לכלא הגטו. בני משפחותיהם התאספו ליד בית הסוהר ואיימו שיתפרצו פנימה כדי לשחרר את העצירים. כדי למנוע התנגשות אלימה שוחררו העצירים ואלפי אנשים יצאו מהגטו לעבודה. כאשר הגיעו כ-1,000 מעובדי שדה התעופה למקום עבודתם, הוקפו על ידי חיילים אסטונים. העובדים החלו לברוח ולתקוף את החיילים, ואלה ירו בבורחים. כ-20 איש נהרגו במקום, רבים נפצעו וחלק הצליח לברוח. כ-100 עובדים בבסיס חימוש נתפסו על ידי הגרמנים בדרכם לעבודה והובאו לתחנת הרכבת. גנס הגיע לתחנה, הביא מזון ומים לאנשים והבטיח להם שפניהם מועדות לאסטוניה. כ-1,000 איש שולחו לאסטוניה למחנה ואייווארה. ב-11 באוגוסט חזר לגטו הבריגאדיר (ראש קבוצת עבודה) היימאן שיצא עם המגורשים לאסטוניה והביא מכתבים ובהם בקשות שישלחו לעובדים בגדים חמים ומזון.

הגירוש השני לאסטוניה
המִמשל הגרמני דרש עוד 4,000-5,000 אנשים לעבודה באסטוניה והבטיח לגנס שאם מִנהל הגטו יספק את האנשים לא תהינה חטיפות. מנהל הגטו החל ברישום האנשים המיועדים לאסטוניה. ביניהם היו קרובי משפחה של אלה שיצאו בגירוש הקודם וכן חסרי עבודה מבין האנשים שהגיעו מהגטאות שבסביבות וילנה. היו כאלה שהתייצבו מרצונם והיו שנלקחו בכח. ב-24 באוגוסט 1943 יצא המשלוח השני לאסטוניה, בו היו 1,400-1,500 גברים, נשים וילדים.

הגירושים בספטמבר
ב-1 בספטמבר שוב דרשו הגרמנים 3,000 גברים ו-2,000 נשים לעבודה באסטוניה. מִנהל הגטו התקשה לאסוף ולרכז את האנשים. יהודים הסתתרו והייתה התנגשות בין כוחות הביטחון הגרמנים לאנשי המחתרת. ביום זה הוצאו מהגטו 1,300-1,500 גברים למשלוח לאסטוניה.

גנס האמין עד הרגע האחרון שיעלה בידו לקיים את הגטו ולהציל לפחות חלק מתושביו עד לנצחון על גרמניה.

ב-23-24 בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. 1,600-2,000 גברים נשלחו למחנות באסטוניה ו-1,400-1,700 נשים - ללטביה.

המחנות באסטוניה ובלטביה 
באוגוסט ובספטמבר 1943 נשלחו כ-9,000 הגברים, הנשים והילדים האחרונים שנותרו בגטו וילנה למחנות באסטוניה.

מחנה ואייווארה, מחנה הריכוז המרכזי באסטוניה, חלש על כ-20 המחנות באסטוניה. מחנות אלה היו כפופים ל-מנהל מחנות הריכוז של האס-אס (WVHA). בכל אחד מהמחנות הגדולים באסטוניה - ואייווארה, קלוגה ולאגדי (Lagedi) - היו 2,000-3,000 אסירים. במחנות הקטנים היו כמה מאות אסירים. בעלי התפקידים מבין האסירים נהנו מהקלות במזון ובעבודה. הם לא הוסמכו לענוש. בעדויותיהם של שרידי מחנות אסטוניה אין תלונות על התנהגותם. נשים וגברים הופרדו, שערותיהם גולחו והם שוכנו בצריפים רעועים. המזון היה מועט והתנאים היו קשים בהרבה מהחיים בגטו וילנה.

למחנות באסטוניה הובאו גם מאות ילדים, רובם המכריע מווילנה. בני השלוש-עשרה ומעלה עבדו עם המבוגרים במכרות, בסלילת כבישים, בכריתת עצים ובביצורים. בפברואר 1944 נשלחו מהמחנות באסטוניה כ-600 יהודים - זקנים, חולים וילדים - למחנה השמדה בפולין. רוב הילדים עד גיל 13 נכללו במשלוח זה. 1,400–1,700 נשים נשלחו למחנה קייזרוואלד שליד ריגה, לטביה, וגורלן דמה לגורלם של יתר המגורשים לאסטוניה.

בסוף יולי 1944 החל פינוי המחנות הקרובים לחזית הסובייטית. אלפי אסירים פונו למחנה שטוטהוף, בהם הנשים מקייזרוואלד, משם יצאו בינואר 1945 לצעדת מוות מערבה. ב-18 בספטמבר 1944 נרצחו בלאגדי 426 יהודים. למחרת נרצחו בקלוגה כ-2,500 יהודים וביניהם 73 שבויי מלחמה סובייטים ואסירים אסטוניים. כ-80 איש ניצלו בקלוגה.

ב-25 בספטמבר 1944 שחרר הצבא האדום את מחנה קלוגה. בנובמבר 1944 חזרו לווילנה מהמחנות באסטוניה פחות מ-100 ניצולים.

מתוך: יד ושם

ויורה (Vaivara .(מחנה ריכוז ומעבר בצפון-מזרח אסטוניה. המחנה הוקם, כנראה ב-1943 , בסמוך לתחנת הרכבת ו'. תחילה היה מחנה לשבויי מלחמה סובייטים. מאוגוסט 1943 עד פברואר 1944 היה מחנה הריכוז ו' מחנה מרכזי (Stammlager (של כ-20 מחנות עבודה ברחבי אסטוניה, שאליהם הובאו כ-20,000 יהודים מגטאות וילנה וקובנה שבליטה וכן מלטויה. בהגיעם לאסטוניה הוחזקו היהודים הללו זמן מה בו', ולכן כונה גם מחנה מעבר (Durchgangslager. נוסף לכך היה ו' מחנה ריכוז, ונמצאו בו בממוצע 1,300 אסירים, רובם הגדול יהודים (גברים, נשים וילדים) ומיעוטם רוסים, הולנדים ואסטונים.
המפקד הראשי (לאגרקומנדנט) של מחנה ו', וכן של שאר המחנות ליהודים באסטוניה, היה ס"ס האופטשטורמפירר הנס אומייר. בדרג של לגרפירר ניהלו את המחנה מקס דלמן, קורט פאניקה והלמוט שנאבל. הרופא הראשי היה ד"ר פרנץ פון בותמן. הצוות המינהלי של ס"ס מאנשי מורכב היה S.S. Dienst-Dommandeur Staab k.l. Waiwara כולו המחנה מיחידת ס"ס 'גלגלת המת'. השמירה על המחנה היתה בידי יחידה של אנשי ס"ס אסטונים.
האסירים עבדו מבוקר עד ערב בעבודות פרך שונות, כגון סלילת מסילת ברזל, כריית תעלות נגד טנקים, חציבת אבנים גדולות וגריסתן לחצץ, כריתת עצים ביערות ובשטחי ביצות בעמידה עד הברכיים במים קפואים למחצה, וכדומה. המזון היומי שקיבלו האסירים כלל 200 גרם לחם עם מרגרינה או ריבה, קפה וכן מרק ירקות. לאחר העבודה ובלילה הצטופפו האסירים בצריפי עץ שקירותיהם דקים מאוד. כול צריף היה מחולק לחמישה מדורים, ובכול מדור הוחזקו 70-80 אסירים, והם ישנו על דרגשים בני שלוש קומות. מים חולקו במשורה, ולפיכך הותרה הרחצה רק לעיתים רחוקות. כתוצאה מכך פשטה במחנה הכינמת וכן פשטו מחלות רבות. החולים והתשושים שבקרב האסירים היהודים, ובכללם זקנים וילדים שלא צלחו לעבודה, נרצחו במסגרת סלקציות. הסלקציה הראשונה נערכה בסתיו 1943 בכיכר המיסדרים של המחנה: 150 גברים ונשים יהודים שלא נמצאו כשירים לעבודה הועברו במשאיות ליער הסמוך ושם נורו. בסלקציה השנייה הוצאו למוות כ-300 יהודים, בעיקר חולי טיפוס. ב-20 סלקציות אחרות, שנערכו בערך אחת 
לשבועיים, נרצחו כ-500 אסירים יהודים. באחת הסלקציות נרצחו הילדים, שעד אז היו מרוכזים בצריף מיוחד. עשרות רבות נהרגו ונפצעו ממכות ומעונשים של אנשי הס"ס. משהתקרב הצבא האדום הוצאו כמה מאות משרידי האסירים מו' מערבה לסאקי (Saki.(ב-1968 הועמד הלגרפירר הלמוט שנאבל למשפט, ונידון ל-16 שנות מאסר. ב-1969 קוצר עונשו לשש שנות מאסר.
מתוך: יד ושם
קלוגה Klooga .מחנה עבודה בצפון אסטוניה, סמוך לטלין. מחנה קלוגה הוקם בקיץ 1943 ,היה אחד המחנות הגדולים באסטוניה, מסונף מבחינה מנהלית ופיקודית למחנה ויורה.
בקלוגה היו 2,000-3,000 אסירים יהודים, גברים ונשים. רובם הובאו לשם באוגוסט-ספטמבר 1943 מגטו וילנה, ומיעוטם מגטו קובנה וממקומות אחרים. במחנה היו שני מחנות, 'מחנה גברים' ו'מחנה נשים', מרוחקים כחצי קילומטר זה מזה. כול אחד מן המחנות כלל מבנה גדול דו-קומתי ובו התגוררו האסירים היהודים. גדר תיל הקיפה את המחנה כולו ואת שני המחנות הפנימיים. משמר המחנה היה מורכב מאנשי ס"ס גרמנים ואנשי ס"ס אסטונים.
המחנות באסטוניה, ובהם קלוגה, הוקמו לשם ניצול אוצרות טבע מקומיים וסיוע למאמץ המלחמה הגרמני, וכן לבניית ביצורים נוכח התקדמות הצבא הסובייטי מערבה ודרומה.
בקלוגה היו מפעלי מלט ולבנים ומנסרת עצים, ובהם עבדו האסירים בשלוש משמרות, וכן היה בקלוגה בית-חרושת לנעלי עץ לאסירי המחנות. חלק מהתוצרת נוצל להקמת הביצורים וחלק נשלח לגרמניה.
חיי האסירים היהודים היו קשים ביותר, בעיקר למועסקים בהעברת שקי מלט מהמפעל לתחנת הרכב. מנת המזון היומית כללה 200-250 גרם לחם, חצי ליטר מרק, ומים בכמות מוגבלת. האסירים חוייבו לעבוד גם בהיותם חולים. 'זקן המחנה' ורוב ה‘קפואים‘ שמינו מפקדי המחנה מקרב האסירים היהודים גילו יחס אנושי לשאר האסירים והשתדלו לסייע להם. במחנה היתה מחתרת יהודית ובה כ-75 אנשים, מאורגנים בחמישיות, רובם אנשים שבהיותם בגטו וילנה השתייכו למחתרת שם. על-פי כמה עדויות הצליחה המחתרת להשיג גם אקדחים אחדים, אך הנסיונות ליצור קשר עם פרטיזנים ולהוציא לפועל בריחה מאורגנת מהמחנה לא הוכתרו בהצלחה. ההעברות התדירות של אסירים ממחנה למחנה מנעו
היווצרות גרעין מגובש והנהגה למחתרת ולבצע התנגדות מאורגנת כאשר המחנה חוסל.
מספר נסיונות בריחה של יחידים הסתיימו בהצלחה, אחרים נכשלו והבורחים נתפסו והוצאו להורג.
עם פתיחת המתקפה של הצבא הסובייטי לעבר אסטוניה, בחודשי יולי-אוגוסט 1944 ,החלה הוצאת אסירי המחנות למחנה שטוטהוף דרך הים הבלטי. באמצע ספטמבר התמוטטה חזית הגרמנים באסטוניה. הם לא הספיקו להוציא את האסירים היהודים ממחנות קלוגה ולגדי Lagedi ב-18 בספטמבר נורו 500 האסירים בלגדי.
ב-19 בספטמבר עם שחר הוקף מחנה קלוגה באנשי ס"ס, גרמנים ואסטונים. סמוך לצהריים החלו להוציא קבוצות אסירים מהמחנה ליער סמוך ולירות בהם. תחילה הוצאו להורג הגברים ואחריהם הנשים. חלק מהאנשים ניסו להתחבא בתוך המחנה, אך רובם נמצאו ונורו, אחרים ניסו לברוח ממקום הירי. באותו יום נרצחו בקלוגה כ-2,400 יהודים וכ-100 שבויי מלחמה סובייטים. ימים אחדים אחרי הטבח, ב-28 בספטמבר 1944 ,שיחרר הצבא הסובייטי את קלוגה, ובמקום נמצאו גוויות הנרצחים מוכנות לשריפה. 85 מהאסירים שהצליחו להתחבא בתוך המחנה או לברוח ליערות הסמוכים ניצלו.
מתוך: יד ושם
שטוטהוף Stutthof .מחנה ריכוז בשטח דנציג, 36 ק"מ ממזרח לעיר, בבסיס שפך הויסלה. תחילה כונה המחנה 'מחנה לשבויי מלחמה אזרחיים', ומ-8 בינואר 1942 הוכר כמחנה ריכוז ממלכתי.
המחנה היה קיים מ-2 בספטמבר 1939 עד 9 במאי 1945 .כ- 115,000 אסירים עברו דרך ש', מתוכם נספו כ-65,000 וכ-22,000 נשלחו למחנות ריכוז אחרים. עד להפיכתו למחנה ריכוז שוחררו כמה אלפים מהמחנה, ושאר האסירים ששרדו שוחררו עם שחרור המחנה ותת-המחנות בידי הצבא האדום והצבא הפולני.
לש' היו כמה עשרות תת-מחנות, פזורים על שטח שהוא כיום פולין הצפונית וכן מחוז קליניגרד שבברית-המועצות. הגדולים ביותר ביניהם היו תת-מחנות בטורן Thorn ; בפולנית: Torun ובאלבינג כיום אלבלונג, Elblag .בכול אחד מהם היו כ-5,000 אסירות יהודיות, צוות המחנה היה מורכב מאנשי ס"ס ומקבוצה של ’משטרת העזר האוקראינית‘, בסך הכול היו בש' בכול זמן קיומו כ-3,000 אנשי ס"ס. תחילה היו אסירי ש' פולנים מדנציג (גדנסק) ומפומרניה. אחר-כך הובאו אסירים פולנים מכול פולין הצפונית ומורשה. נוסף לפולנים היו אסירים רוסים רבים. היו גם קבוצות גדולות של נורווגים, דנים ואחרים. תחילה היו אסירים יהודים מעטים בלבד.
תחילה היה ש' מחנה להשמדה באמצעות עבודה Arbeit Durch Vernichtung ותנאי העבודה היו קשים ביותר. ב-1943 השתפרו במקצת תנאי האסירים הלא-יהודים. האסירים הועסקו במפעלים שונים ובבתי-חרושת לנשק. תחילה שוכנו בצריפי עץ של המחנה הישן, וב-1943 נבנו צריפי בטון במחנה החדש. לא היו נסיונות בריחה רבים, יחסית. לעיתים קרובות נערכו הוצאות להורג, בעיקר של פעילי תנועת ההתנגדות. ב-1944 הגיעו משלוחים גדולים של יהודים (בעיקר נשים), שהועברו מן הארצות הבלטיות ומאושוויץ. הם עברו סלקציה וחלקם נשלח לתאי הגז. רובם של כ-50,000 היהודים שהגיעו למחנה נספו. בינואר 1945 פונו רוב התת-מחנות ומחנה-האם עצמו מערבה לסביבות למבורק Lebork בתנאי חורף איומים, בצעדות מוות, ובהם נספו עשרות אלפי אסירים. משלוחים אחדים פונו גם בדרך הים, על גבי סירות. ב-9 במאי 1945 שוחרר המחנה ואותה עת היו בו כמה מאות אסירים בלבד.
מתוך: יד ושם

צרו איתנו קשר בשמחה:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות