החפץ חיים

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (י"א בשבט ה'תקצ"ט, 26 בינואר 1839 - כ"ד באלול ה'תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933) מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה. מחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים. מכונה "החפץ חיים" על שם ספרו.

נולד בעיירה ז'טל בפלך גרודנו של האימפריה הרוסית (היום בבלארוס) לר' אריה זאב ולרבנית דובורושה, ואת ימי נעוריו בילה בלימוד תורה בווילנה, שם נודע כעילוי. נשא לאישה את אחותו החורגת, כדי שלא ייווצר קרע בנישואי אמו. על פי עדותו, בתקופת לימודיו בווילנה ניסה אד"ם הכהן להשפיע עליו שיצטרף לחוג המשכילים, אך החפץ חיים סירב. בעקבות כך נטר לו החפץ חיים טינה בהמשך חייו.

אין ודאות מוחלטת לגבי שנת לידתו. לפי "ניו יורק טיימס" יום לאחר פטירתו, החפץ חיים חי 105 שנים, זאת אומרת שנולד בשנת ה'תקפ"ח (1828). הרב נתן קמינצקי, בספרו "עשייתו של גדול" מסיק מתאריכי הלידה בבקשתו של החפץ חיים להגר לארץ ישראל, שהוא חי 94 שנים, זאת אומרת שנולד בשנת ה'תקצ"ט (1839). גם לפי הערכת בנו הוא נולד בשנת תקצ"ט (1839).

החפץ חיים הושפע מרבי נחומקה מהורדנה (שלמד בישיבת וולוז'ין). הוא התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לווילנה, שם הקים ישיבה הידועה בשם "ישיבת ראדין" ועמד בראשה. בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. ב-1884 הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו משנה ברורה. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו, ואת פרנסתו מצא בחנות מכולת שהייתה בבעלותו ובמכירת ספריו בעילום שם. עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב.

מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע, על אף שלא נמנע מלדבר הרבה. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו "אהבת חסד" וספרים נוספים.

ספרו החשוב והנפוץ ביותר הוא המשנה ברורה, שהוציא בשישה כרכים בין השנים ה'תרמ"ד-ה'תרס"ז. זהו חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך, שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. במקרי ספק שאין בהם הכרעה ברורה הוא ממליץ לרוב להחמיר, אך אינו מחייב. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח).

הוא כתב שדווקא בזמן התלמוד שהייתה אווירה שבה "קבלת מסורת האבות הייתה חזקה מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו בו אבותיו" ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא בהתבוננות בנעשה בבית לא היה צורך במוסדות חינוך לבנות שילמדו תורה. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן שאם הדבר לא ייעשה, כתב החפץ חיים,"עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו" ולכן הוא פסק שמכיוון שאיסור התלמוד לגבי לימוד תורה לנשים הוא בעיקרו בלימוד התורה שבע"פ (התלמוד), אבל לגבי התורה שבכתב האיסור אינו קיים בדיעבד ולכן נשים יכולות בדיעבד ללמוד תורה שבכתב כדי להתחזק ביהדות. הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר, ובה למדו תנ"ך, אך לא למדו תושב"ע.

החפץ חיים היה ככל הנראה הראשון שכתב ספר הלכה ומוסר לחיילים ("מחנה ישראל") ולמהגרים ("נדחי ישראל"), וזאת על אף שהביע התנגדות חריפה להגירה לאמריקה, ואף כתב על כך חוברת ("נפוצות ישראל"). הוא גם כתב ספר הלכה ומוסר לנשים ("גדר עולם"). הוא הקדיש פרקי הלכה ומוסר לאיסור הלנת שכר, ובסוגיה זו גילה נטייה להדגיש את זכויות העובד יותר מאשר את זכויות המעביד. יש הרואים בכך, לצד היבטים אחרים, סימן לנטייה לפתח גישה מודרנית בתחום דיני העבודה ההלכתיים.

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה, ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקרבנות וסדר קדשים. לשם כך חיבר את הספר "ליקוטי הלכות" ואף ייסד כולל מיוחד בישיבתו ("כולל קדשים") שעסק בכך.

  • החפץ חיים היה פעיל במרץ בתנועת אגודת ישראל ואף הופיע אישית בכנסייה הגדולה הראשונה של תנועה זו.
  • הסכים להקמת תנועת בית יעקב בידי שרה שנירר לתת חינוך תורני לבנות, דבר שהיווה חידוש גדול ומעורר התנגדות בימים ההם.
  • דאג לשמירת שבת של יהודים בכל מיני מקומות, וטרח לבקש אישית מבתי חרושת ומקומות עבודה לשחרר את היהודים ביום הזה, ואף לבלגיה כתב ודרבן לדרוש סגירת הבורסה באנטוורפן ביום השבת, עקב היות רוב סוחריה יהודים.
  • הקים מערך של הספקת מזון כשר להמוני החיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקומות חנייתם, בין שתי מלחמות העולם.
  • פעל רבות להחדרת שמירת טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל, ויחד רבות מאגרותיו לשם כך. הוא דרש בפני נשים רבות שהתכנסו לשומעו בביהכנ"ס הגדול של וילנה ואף הוציא ספר על כך בשם "טהרת הבית".
  • פעל רבות למען עליית חרדים לארץ ישראל ואף רצה לעלות בעצמו, אולם ללא הצלחה.
  • פעל רבות להשקטת המריבה בירושלים בין תלמידי הרב קוק לבין תלמידי הרב זוננפלד.
  • פעל בקרב נשיא פולין ושריו לביטול הגזירה לחייב רבנים במבחנים על לימודי חול ובקבלת סמיכה מ"קולעגיום" רבני.
  • הקים יחד עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי את ועד הישיבות, לדאוג לקיומם החומרי של הישיבות.
  • דרש להקים תלמודי תורה ובתי ספר חרדיים לבנים בעירם.
  • פעל במרץ למען יהודי רוסיה בשיתוף פעולה עם גדולי ישראל מכל החוגים. התבטאויותיו על ה "יבסקים" היהודים ששיתפו פעולה עם השלטון הקומוניסטי בברית המועצות לעקירת הדת היהודית, היו חמורות ביותר ואף הביע חרטה בזקנותו על שלא יצא למלחמה פיזית בהם כמבואר בספר "קובץ מאמרים" של תלמידו רבי אלחנן וסרמן. בפעולותיו למען יהודי רוסיה פעל יחד עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי ועוד רבנים ואדמו"רים רבים ובהם אדמו"רי בית ליובאוויטש, הם יזמו יחדיו בהזדמנויות שונות מכתבי קריאה לציבור (המכונים קול קורא) הקוראים ליהודי התפוצות לסייע ליהודי רוסיה.

צרו איתנו קשר בשמחה:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות