אברהם אורי קובנר

אברהם אוּרי בן צבי (ארקדי גריגוריביץ'קובנֶר (בכתיב היידי, שנהג בתקופתו: קאָוונער; ברוסית: Ковнер, בכתיב של תקופתו: Ковнеръ;‏ 1842, וילנה – 1909, לומז'ה) היה פובליציסט ומבקר ספרות יהודי ליטאי בן תקופת ההשכלה, הנחשב לאבי ביקורת הספרות העברית המודרנית. בשנות חייו המאוחרות התארס עם נוצרייה והמיר את דתו לנצרות. אחיו הבכור, ד"ר שאול (סאוולי, סאוועלי) גריגורייביץ' קובנר (Савелий Григорьевич Ковнер;‏ 1837—1896), היה רופא יהודי רוסי והיסטוריון של הרפואה.

קובנר נולד ב-1842 בעיר וילנה, מרכז התרבות היהודית שבצפון-מערב האימפריה הרוסית, בשם אברהם אורי (ארקדי) גריגוריביץ' קובנר. אביו צבי הירש (גריגורי) היה מורה, ואמו ניהלה עסק קטן. משפחתו הענייה נתמכה כלכלית בידי אחי אביו, מרדכי לייזר. הוא למד בישיבות באזור מינסק, ובתקופה זו התוודע ליצירות של הספרות הרוסית, הצרפתית והגרמנית. בעקבות כך סולק מהישיבה. לאחר נישואיו עבר משבר אישי ואינטלקטואלי, שינה את שמו לאלברט קובנר וברח דרומה לקייב, כשהוא נוטש את אשתו ובתו. בקייב נחשף לרעיונות הצדק והחירות שנשבו באוניברסיטאות ברוסיה בהשפעת הרפורמות במערב אירופה.

לאחר שנים אחדות עבר לעיר הנמל הקוסמופוליטית אודסה, והחל לפרסם מאמרי ביקורת בעברית בעיתון "המליץ". בשנת 1865 פרסם קובץ מאמרי ביקורת בשם "חקר דבר", שבו האשים סופרים עבריים בפרובינציאליות, ניתוק מהמציאות החברתית, מליציות ריקה והתגנדרות. בכך עורר עליו את זעמם של אלו והוחרם על ידיהם. בעקבות פרסום "חקר דבר" קמו לו מבקרים. שלום יעקב אברמוביץ' ("מנדלי מוכר ספרים") טען כי עולמו הרוחני של קובנר מלא סתירות: הוא מחבר יצירות ספרותיות בעברית, ובו בזמן מערער על ערכה של השפה העברית. בין מבקריו החריפים של קובנר היה אברהם בר גוטלובר, שפרסם כתגובה ל"חקר דבר" את החוברת "אגרת צער בעלי חיים" (ז'יטומיר תרכ"ח), שבה יצא "להשיב דברים נכוחים אל אחד השועלים הקטנים המחבלים כרם ספרותנו [=קובנר]... וידבר סרה על גדולי סופרינו מזמן העבר וההוה במכתב פלסתר שלו... 'חקר דבר'... וגם על הספרים הקדושים... ספרי תנ"ך, הוא אומר שילדי הדמיון הם... ונמשך העניין לדבר דבר בעתו על הניהיליזמוס ... אשר השחית את דרך בני הנעורים." אחד הבודדים שתמכו בקובנר היה המבקר יוסף יהודה לרנר (לערנער), שיצא להגנתו בחוברת "דורש אל המתים" (אודסה תרכ"ח 1868), שנכתבה כתגובה ל"אגרת צער בעלי חיים" לגוטלובר. כתגובה לביקורות הוציא קובנר בשנת תרכ"ח (1868) קובץ מאמרי ביקורת נוסף, בשם "צרור פרחים".

בין השנים 1872–1873 פרסם קובנר פיליטונים ביומון הרוסי הפוליטי־הספרותי הליבראלי "גוֹלוֹס" (Голос, 'הקול'), מן העיתונים החשובים ברוסיה בזמנו. לאחר שהסתכסך עם העורך אנדריי קראייבסקי (Краевский), החל בשנת 1874 לעבוד כפקיד בבנק של אברהם זק בסנקט פטרבורג. באפריל 1875 נעצר קובנר לאחר שזייף את חתימתו של מעסיקו על המחאה של 168 אלף רובל. במשפטו, שנערך במוסקבה ועורר סערה רבה בעיתונות הכללית וגם היהודית, טען קובנר שפעל על רקע אידאולוגי. הוא הורשע ונידון למאסר של 4 שנים.

מתאו בכלא במוסקבה החל קובנר להחליף מכתבים עם הסופר פיודור דוסטויבסקי, שעסקו בעיקר בשאלות תאולוגיות. קובנר גינה את הדעות הקדומות האנטישמיות של הסופר, אך בו בזמן הסתייע בו בפרסום הכתבים שחיבר בכלא. דוסטויבסקי אף התייחס להשקפותיו של קובנר על "השאלה היהודית" בסדרת מאמרים שפרסם בקובץ כתביו "יומנו של סופר" (Дневника писателя, "דנֶווניק פִּיסַטֶליה", 1877). באותה שנה הוגלה לסיביר, לאחר שהומתק עונשו. בשנים 1881-1893 עבד כמנהל חשבונות עבור לשכת הצנזורה בטומסק, והשיב לעצמו את זכויותיו האזרחיות אך היה מנוע מלשוב לתוך לב רוסיה. בתקופה זו חיבר רומן ומסה על אתאיזם בשם "מדוע אינני מאמין?" (Почему я не верю?‎).

בשנת 2017 פרסמה ד"ר סווטלנה נטקוביץ (בעברית) את יומנו הבלתי מצונזר של קובנר, ובו תיאורים רבים שלו על מעשי אונס שביצע ואף על יחסים אינטימיים עם בתו.

בשנת 1893 המיר את דתו לנצרות לאחר שהתארס לנוצרייה, ומעתה פעל בשמו הרוסי, ארקדי גריגורביץ' קובנר. עם זאת הוא נשאר אתאיסט. בשנת 1894 חזר לרוסיה האירופית, ומ-1897 עבד כצנזור בלומז'ה.

קובנר נפטר בשנת 1909, ונקבר בחלקה הסלאבית של בית הקברות הקתולי בעיר.

מקור: ויקיפדיה

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות