אברהם תורי

אברהם תורי נולד בשנת 1909 בעיירה לאזדיי שבליטא לאביו זרח גאלוב, מוסמך לרבנות ולאמו לאה בת יוסף פרוסק. הוא למד ב"חדר" שהוקם בעיירה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. בהמשך למד ב"גימנסיון העברי" במרימפול, עיר המחוז-ביה"ס התיכון העבר הראשון בליטא. שם התגבשה אישיותו היהודית והציונית.

בגיל 13 החל את פעילותו ב"מכבי" ובתנועת "הנוער הציוני.

בשנת 1928 החל ללמוד באוניברסיטה הליטאית בקובנה ולאחר שנה נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת פיטסבורג שבארה"ב., בתקופת המשבר הכלכלי הגדול. למחייתו עבד אז כמורה לעברית. לאחר שנה וחצי, בעקבות פטירת אביו האהוב חזר לליטא והמשיך בלימודי המשפטים שם. הוא עמד בראש אגודת סטודנטים ציונית על מפלגתית "ביתריה". במסגרת תפקידו זה נתקל לא אחת בעוינו של פרופסורים וסטודנטים ליטאיים כלפי יהודים. הוא נאבק בעצמו ואף הדריך יחד עם עמיתיו את הסטודנטים האחרים להיאבק על זכותם וכבודם.

באפריל 1932 נסע לארץ ישראל בראש קבוצת המתעמלים מליטא למכבייה הראשונה שהתקיימה בתל-אביב.

בשנת 1933 קיבל תואר ממוסמך למשפטים המקנה זכות לעוק בעריכת דין, אולם לא ניתן היה לממש זכות זו כיוון שבתי המשפט ופרקליטות במדינה ננעלו בפני יהודים. למעשה סיכוייהם של משפטנים יהודיים לקבל רשיון לעסוק בעריכת היו כמעט אפסיים. תורי הצליח לסיים התמחות אצל עמיתו ללימודים הנוצרי, שסיים איתו את הלימודים וקיבל אותה דיפלומה כמונו, אשר מונה לשופט. הוא סייע לאברהם בזכות פעולתם הספורטיבית המשותפת.

עד לכיבוד הסובייטי בשנת 1940 היה פעיל מאוד כחבר מרכז מכבי בליטא, כמזכיר כללי, כמ"מ המדריך הארצי של תנועת "הנוער הציוני" וחבר המרכז הציוני בליטא.

השתתף כציר בקונגרס היהודי ב-21 בז'נבה ב-1939. באותם ימים פלש הצבא בגרמני לפולין. למרות זאת חזר לליטא, אליה החלו לזרום פליטים יהודים מפולין. היה פעיל מאוד בוועד הפליטים מטעם הציונים הכלליים בליטא.

באוקטובר 1939 החל הכיבוש הסובייטי של ליטא, בעקבותיו הסיפוח לבריה"מ ומסע ל"טיהור כל היסודות האנטי-מהפכנים" כולל הארגונים והעיתונים היהודיים. הוקם משרד ארץ ישראלי לשעת חירום שחילק סרטיפיקטים לפעילים ציוניים שהיו בסכנה. אברהם ייצג בו את הציונים הכלליים ב'. סרטיפיקטים אלו לא כובדו ע"י הממשל. מנהיגים ציונים נאסרו או נשלחו לסיביר ואברהם ברח לווילנה שם הסתתר. כשראה כי גם שם הוא בסכנה, חזר לקובנה לאחר שמונה ימים.

ב-22.6.41 נכנסו הגרמנים לליטא. הוא ניסה לברוח על אופניו מקובנה, אולם לאחר ימים של נדודים ועשרות קילומטרים של רכיבה קשה, גילה כי הגרמנים נמצאו בכל מקום ולא היה מנוס. הוא חזר לקובנה שרבים מיהודיה כבר נחטפו, הושלכו לפורטים ונרצחו באכזריות.

את חוויות האימה החל אז לתעד, כפי שעשה בהמשך לגבי האירועים שפקדו את יהודי ליטא בכלל ואותו בפרט.

בקובנה החלה התארגנות של הקהילה היהודית אצל הרב הראשי הרב דובר כהנא שפירא ואברהם יחד עם עוד שני עורכי דין צעירים כמותו התנדב לסייע לוועד. מאז היה קרוב להתרחשויות ההיסטוריות הקשות ויכול היה לתעדן ממקור ראשון.

היה בין ארבעת מקימי מ.צ.ו.ק-המחתרת היהודית הציונית בגטו. במקביל לפעילותו הציבורית המשיך בכתיבת יומנו ובאיסוף מסמכים, מפות, ציורים ובהחבאתם מתוך תחושה עמוקה של צורך בתיעוד אירועי התקופה ומתוך חשש כי לא ישרוד. במשימה זו נעזר בפנינה שיינזון, לימים אשתו-בעידוד, בתמיכה, בגניזת החומר ובהמשך במציאתו ובהברחתו לישראל. את כל החומר החביא לפני עזיבתו את הגטו בתוך חמישה ארגזים אותם טמן באדמה ואל כל אחד מהם צירף צוואה בה ביקש להעביר את החומר לנציגות הציונית של יהודי ליטא, אם תקום כזו, או במקרה שלא יקום שום גוף ציוני בליטא לאחר המלחמה, להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית בירושלים.

הוא הצליח לברוח מהגטו באביב 1944 והתחבא אצל משפחה נוצרית בכפר. לאחר השחרור ע"י הצבא הסובייטי חזר לקובנה, שם מצא שלושה מתוך חמשת הארגזים שהחביא.

היומן וכל החומר שגנז שימש כעדות מרכזית במשפטיהם של פושעי מלחמה נאצים וליטאים. אלו משמשים גם היום מסמך היסטורי חשוב. כתב היד והמסמכים המקוריים הוצגו במוזיאון השואה בוושינגטון בשנים 1997-1999 ובהמשך נתרמו ל"יד ושם". היומן תורגם לעברית, אנגלית וליטאית ופורסם בהוצאות ביאליק (1988) הרוורד (1990) ובהומאת ממשלת ליטא (2000).

עם גמר המלחמה והשחרור, התאושש במהירות מדהימה, הגיע לרומא, במסגרת ה"בריחה" שאורגנה ע"י הישוב היהודי בא"י והבריגדה והחל בפעילות ציבורית ענפה. הקים את המשרד של מרכז לגולה לישראל-מרכז שפעל למען הפליטים שהחלו לזרום מכל ארצות אירופה הכבושות במטרה להביאם לארץ ישראל-פלסטינה. זו היתה עדיין תחת המנדט הבריטי וסגורה לכניסת יהודים.

עם עלייתו ארצה ב-1947 המשיך בפעילוו. למרות הצעות שונות שניתנו לו לעסקנות ציבורית, בחר לבסס את מקצועו כעו"ד-הסב את הרשיון שהיה לו לעבודה בישראל, ובמקביל עסק בפעילות ציבורית ענפה בהתנדבות, תוך שעבד בתחילה כפקיד ובהמשך כעו"ד לפרנסתו.

במשך 20 שנה שימש כמזכיר כבוד של מכבי העולמי, היה ממייסדי כפר המכביה, השתתף בארגון המכביות בישראל ואף בדרום אמריקה.

היה חבר בנשיאות הוועד הפועל הציוני, בהנהלת "משואה", בהנהלת ידידי בית התפוצות וקיבל אותות הערכה רבים על פועלו.

ממקימי הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודיים וחבר בנשיאותו.

היה יהודי חם ולבבי, מוכן לעזור לכל. הקדיש הרבה מזמנו לעזרה לעולים חדשים בקליטתם בארץ ולא פעם נתן להם ולאחרים שירותים משפטיים ללא תמורה. היה מהראשונים שהצליחו לחלץ יהודים מבריה"מ ומסיביר.

נפטר בשיבה טובה בגיל 92, מוקף בני משפחה רבים-אשתו, בנותיו, נכדיו וניניו וכן חברים רבים שהוקירו ואהבו אותו.

נכתב ע"י המשפחה

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות