אברהם סוצקבר

אברהם סוצקבר (ביידיש: סוצקעווער) (נולד ב-1913 בסמורגון, ליד וילנה בירת ליטא ונפטר ב 2010 בתל-אביב.

בשנת 1915, כשהיה סוצקבר בן שנתיים, גורשה משפחתו למעמקי רוסיה, יחד עם מאות אלפי יהודים שישבו באזור הגבול בין רוסיה לגרמניה. כל יהודי סמורגון עזבו אותה תוך יממה, והעיר נשרפה על ידי הצבא הרוסי הנסוג.

משפחת סוצקבר נדדה למעמקי סיביר, והשתקעה בעיר אומסק. שם עברו עליה מאורעות קשים: אביו נפטר בצעירותו, והמהפכה הרוסית איימה עליהם כמה פעמים. בשנת 1920 שבה אמו האלמנה עם שלושת ילדיה לליטא והשתקעה בוילנה הבירה. אברהם סוצקבר למד בבית ספר דתי בעירו, ואחר כך בבבית ספר תיכון פולני־עברי בוילנה. הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 13, תחילה כתב בעברית ואחר כך ביידיש, אף שמעולם לא למד בבית ספר יידישאי. ספר שיריו הראשון, ביידיש, יצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בוורשה.

בעת הכיבוש הנאצי, החל משנת 1941 ואילך, ועם הקמת הגיטו בעיר, היה סוצקבר מעורב בחיים התרבותיים בגיטו וילנה, עד לויתור של המחתרת היהודית על מרידה חמושה. אז יצא עם חברים לוחמים ליערות שמסביב לעיר והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו במסגרת הצבא האדום הסובייטי. הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה, ביערות נארוץ', בבלארוס.

סוצקבר המשיך בכתיבתו גם תחת הכיבוש הנאצי ובין חומות הגיטו. צרור השירים שכתב בגיטו, ובו הפואמה "כל נדרי", הגיע בדרך לא דרך למוסקבה, ועשה רושם כה עז, על קוראים יהודים המקורבים לשלטון, עד כי נשלח מטוס מיוחד להביאו ב־1944 מיערות נארוץ' לבירה הרוסית. השלטון הסטאליניסטי הקים אז את הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, היו לו תקוות לסחוט את האמריקאים בעזרת הבטחות שווא ליהודי ברית המועצות.

אברהם סוצקבר היה קומוניסט אדוק, דבק בלשון היידיש, והאמין באפשרות חידוש החיים היהודיים, במסגרת תרבות יידיש, לאחר המלחמה בברית המועצות. הוא לא היה ציוני, ואת הלשון העברית זנח מנעוריו. פרשת הצלתו מיערות בלארוס, בעזרת מטוס מיוחד של חיל האוויר הסובייטי, היא פרשה מיוחדת במינה, ומעידה על החשיבות העצומה ששלטונו של סטלין ייחס להפשרת היחסים עם ארצות הברית בעת המלחמה.

אברהם סוצקבר חזר אחרי המלחמה לוילנה, הוא לא השתלב בשלטון הסובייטי, ולא יכול היה להישאר בעיר ההרגה. בשנת 1947, לאחר שעוד הספיק למסור את עדותו למשפטי נירנברג, הגיע עם אשתו לארץ ישראל. הוא לא עלה ארצה מטעמים ציוניים, אלא, כפי שהוא עצמו סיפר לימים, משום שאחיו התגורר בארץ, ולא היו לו אפשרויות אחרות. משוררי יידיש ניצולים אחרים, שלא היו ציונים, יצאו לאחר המלחמה לצרפת, לארגנטינה או לארצות הברית. רק מעטים מאלה ששרדו הגיעו לארץ ישראל.

בארץ ייסד אברהם סוצקבר, עם אחרים, ובתמיכה רצינית של שלטון מפא"י דאז, את הרבעון הספרותי "די גאלדענע קייט", ששימש אכסניה עולמית לשרידי ספרות היידיש וסופריה, וערך אותו מ-1949 עד 1998. סוצקבר הופיע בפסטיבלי שירה בינלאומית, תורגם לשפות רבות, וזכה בעשרות פרסים ספרותיים, לרבות פרס ישראל. מאז בואו לישראל מתגורר אברהם סוצקבר בתל אביב.

בנוסף לספריו, תורגמו לעברית גם שירים בודדים רבים משלו. בין המתרגמים: לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, אמיר גלבוע, בנימין הרשב, אבא קובנר, שמעון הלקין, אביגדור המאירי, אהרון צייטלין, אברהם רגלסון, עזרא זוסמן, אשר ברש, דוד וינפלד, ק. א. ברתיני, אברהם יבין, עמינדב דיקמן דן מירון, רועי גרינוולד ודורי מנור.

על יצירתו של אברהם סוצקבר נתפרסמו עשרות רבות של מאמרי בקורת, בעברית וביידיש, מסות וכתבות. הרשימה המובאת כאן מצומצמת. כל הרוצה להרחיב ימצא את הרשימות המלאות ברמב"י, באתר בית הספרים הלאומי.‬

בין המבקרים והמתייחסים ליצירתו בכל מופעיה, אפשר למצוא את: שלום לוריא, נחמן רפ, דוד וולפה, יוסף פרידלנדר, בנימין הרשב, ק. א. ברתיני, דן מירון, בני מר, אברהם בלאט, יוסף קוריס, דב סדן, בנימין יצחק מיכלי, גרשון ויינר, חנה בלוך, יהודה אלברג, התר ולנסיה, יחיאל שיינטוך, נח גריס, טניה הדר, חוה טורניאנסקי, ליאונרד פראגר, שמואל ורסס, אברהם נוברשטרן, חנא שמרוק, ישעיהו שפיגל, דוד רוסקיס ורבים נוספים.

מקור: ויקיפדיה

תחת לובן כוכביך (YouTube)

תַּחַת לֹבֶן כּוֹכָבֶיךָ
לִי הוֹשֵׁט לִבְנַת יָדְךָ
מִלּוֹתַי – דְּמָעוֹת, אֵלֶיךָ
נָא אֱסֹף, אֶל תּוֹך יָדְךָ.

רְאֵה, עוֹמֵם בָּהֶן הַזֹּהַר
תּוֹך עֵינַי קוֹדְרוֹת-מַרְתֵּף
וְאֵין פֶּתַח לִי וְצֹהַר
כְּדֵי אוֹתָן לְךָ הָשֵׁב.

בְּיָדְךָ נַפְשִׁי רוֹחֶשֶׁת
לְהַפְקִיד מַטְמוֹן דְּמָעַי
זֹאת הָאֵשׁ שֶׁבִּי דּוֹרֶשֶׁת
וּבָאֵשׁ עוֹלִים יָמַי.

אַךְ בְּבוֹר מַרְתֵּף תָּנוּחַ
שַׁלְוַת רֶצַח וּתְיַלֵּל
עַל גַּגּוֹת אֶסַּק כָּרוּחַ
מְחַפֵּשׂ: אַיֵּכָּה אֵל?

אַחֲרֲי רוֹדְפוֹת בְּזַעַם
חֲצֵרוֹת וּמַדְרֵגוֹת
וְתָלוּי – נִימָה פּוֹקַעַת-
אֲנִי שָׁר לְךָ כָּזֹאת.

תַּחַת לֹבֶן כּוֹכָבֶיךָ
לִי הוֹשֵׁט לִבְנַת יָדְךָ
מִלּוֹתַי – דְּמָעוֹת, אֵלֶיךָ
נָא אֱסֹף, אֶל תּוֹךְ יָדְךָ.

(תרגם: שלמה צוקר)

דברי הספד מפי מיכאל שמייביץ, יושב ראש איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל 

עטופי צער ויגון אנו מבכים את פטירתו של גדול משוררי יידיש אברהם סוצקבר ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום  20.1.2010 ה' שבט תש"ע.

סוצקבר נולד בעיירה סמורגון שבמחוז וילנה בשנת 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 גורשו יהודי ליטא לסיביר וביניהם משפחת סוצקבר.

בתום המלחמה חזרה המשפחה לווילנה.

מגיל 13 כתב אברהם סוצקבר שירה, תחילה בעברית ולאחר מכן ביידיש. החוג הספרותי  בעל המוניטין "יונג –ווילנע" קלט אותו כחבר. כישרונו בלט כבר בתחילת דרכו.

לאחר פלישת הגרמנים לווילנה והקמת הגטו, פעל סוצקבר במסירות וסכנת חיים להצלת ספרים נדירים מאוסף ייוו"א. הוא הצטרף למחתרת שקמה בגטו וילנה. לא פעם סיכן את חייו בהבריחו נשק לתוך הגטו.

גם בתנאי הגטו הקשים, כתב סוצקבר פואמות, שמתוך כל שורה זעק הכאב על רציחת היהודים. חיל ורעדה אוחזים את הקורא "כל – נדרי", "היינט איז יאהרצייט", "אונטער דיינע ווייסע שטערן".

סוצקבר הצליח להגיע עם חבריו במחתרת ליערות הפרטיזנים באזור יערות נארוץ'. כשנודע בברית המועצות שהוא נמצא במחנה הפרטיזנים, הצליחו להנחית מטוס, ולהביאו למוסקבה. שם הוא הצטרף לוועד היהודי האנטי-פשיסטי – גוף שהקים השלטון הסובייטי ובו סופרים, אמנים ואנשי מדע יהודים.

במשפטי נירנברג שנערכו לאחר תום המלחמה, בהם נשפטה צמרת השלטון הנאצי, הופיע סוצקבר כעד שגולל בפני שופטי בנות הברית את זוועות הרצח של העם היהודי.

סוצקבר עלה לישראל בשנת 1947 וייסד את כתב העט הספרותי היוקרתי "די גאלדענע קייט". הוא זכה בעשרות פרסים ספרותיים לרבות פרס ישראל. מועצת העיר תל-אביב העניקה לו את תואר "יקיר תל-אביב" בטקס רב רושם, בו השתתפו עשרות חברי האיגוד שלנו.

בעצרת לציון 50 שנה לחיסול גטו וילנה, בשנת 1993, קרא סוצקבר את חיבורו "היינט איז יאהרצייט".

איגוד יוצאי וילנה והסביבה מרכין את ראשו ומלווה בצער וברטט את ענק הרוח, גדול הדור, איש וילנה, משורר תקופת הדמים.

יהא זכרו ברוך

התיקון של אברהם סוצקבר/מאת: מרב יודילוביץ', הבמה, 29/3/2018

הדס קלדרון, נכדתו של גדול משוררי היידיש, מדברת על סרט התעודה החדש המגולל את סיפורו וממומן בהדסטארט.

שישה גופי שידור ישראליים אמרו לא לתמיכה בסרט תעודה חדש שמספר את סיפורו של גדול משוררי היידיש, אברהם סוצקבר. "רמזו לנו שיידיש לא מעניינת אף אחד, שהשואה זה פאסה ושלשירה אין רייטינג", אומרת הדס קלדרון, נכדתו של המשורר, שיוזף סטאלין בעצמו הורה להציל מיערות וילנה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

סוצקבר, חבר "בריגדת הנייר" שהצילה תחת אפם של קציני האס.אס כתבי יד נדירים, ספרי קודש ואוצרות תרבות של גדולי הכותבים שהנאצים הורו על השמדתם, נבחר, בתום המלחמה, להיות העד היהודי היחיד במשפטי נירנברג, אך זכה להתעלמות והדרה בארץ הבחירה.

הדחייה וההתעלמות הן חלק ממדיניות מחיקתה והדרתה של תרבות שלמה שהחלה כבר בימי ראשית המדינה ונמשכת, כך מתברר, גם היום. קלדרון מספרת על חלופת מכתבים בין סוצקבר לבין ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון. המשורר, ששימש תקופה כעיתונאי ודיווח מהשטח על הקרבות בסיני במהלך מבצע קדש, שלח לבן גוריון את "במדבר סיני", פואמה בשפת היידיש המגוללת את המראות. "שיר נהדר" כתב בן גוריון, "אבל למה לא בעברית?". סוצקבר ענה בדרכו ומילותיו שנכתבו בשיר "יידיש" שנשלח כתשובה, מהדהדות חזק וברור. "היכן שפתי בדיוק שקעה?// אולי בכתל המערבי?// אם כן לשם אבוא,// אפער את פי// וכמו לביא// לבוש בלהבות// אבלע את לשוני אשר שקעה,// והדורות יעורו בשאגה". בן גוריון נדם.

"סוצקבר, למעשה, אמר לבן גוריון – 'אתה רוצה לעקור את לשוני, לשון אמי שנרצחה בפונאר? נסה אך לפני שתצליח אבלע את לשוני ומתוך גרוני תשמע כזו שאגה שתרעיד את האדמה תחת רגליכם'", אומרת קלדרון ומוסיפה: "הוא אמר: 'לא פחדתי מהגויים, מדוע שאפחד מהיהודים?'. זו השפה שהצילה את חייו והוא בחר לכתוב ביידיש ועד יומו האחרון ולא ויתר". סוצקבר יכול היה לחיות בכל מקום אחר ולעשות לו שם עולמי, לו היה כותב בעברית או באנגלית, אך בחר בישראל וביידיש ובכך דן את עצמו מבלי דעת, לגלות בארצו.

"בגלל שהיידיש הודרה, נדחקה והייתה מזוהה עם הגלות, פספסנו פה משורר גדול, שהיה מועמד פעמים לפרס נובל וזכה בפרס ישראל. בכל העולם, שאינו מכיר במלחמת השפות שהתחוללה בארץ, הוא שם דבר. בארץ לא קיבל את ההכרה הראויה לו ונדחק. גם גופי השידור נגועים בזה. במקום לעשות תיקון היסטורי, הם ממשיכים כעת את שרשרת ההתעלמות, ההדרה והמחיקה. זה לא סופר אלמוני. זה משורר ענק שהעולם מחבק אבל בארצו בחרו להתעלם ממנו", אומרת קלדרון.

והעולם אכן מחבק. הניו יורק טיימס הגדיר אותו "גדול משוררי השואה". עם מותו בינואר 2010 עמדה ממשלת ליטא דקה דומיה וממשלת צרפת שלחה מכתב תנחומים אל ממשלת ישראל הנבוכה שלא ידעה במי מדובר. להלווייתו, שנערכה בצנעה בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב, לא הגיע ולו נציג רשמי אחד מטעם ממשלת ישראל. "הוא בחר להניף את דגל היידיש במדינה שהוציאה את השפה הזו מחוץ לחוק. עכשיו הגיע הזמן לספר את הסיפור הלא יאומן של היוצר הענק הזה שחי פה ביננו באלמוניות מוחלטת", אומרת קלדרון.

הדס קלדרון ואורי ברבש

 במסע התיעוד של סוצקבר החלה קלדרון מגיל צעיר. שיחות שהוקלטו וצולמו, התכתבויות שנשמרו ובסופו של דבר החבירה לבמאי הקולנוע אורי ברבש, לפני כחמש שנים, שהובילה ללידתו של פרויקט תיעודי רחב היקף שחושף את סיפורו של המשורר. עם תום הצילומים הבינו ברבש, קלדרון והמפיק, יאיר קדר, שבלי תמיכה כספית עצמאית לא תתאפשר השלמת הסרט. דרך אתר הד סטארט השיקו קמפיין לגיוס הכסף החסר – 145 אלף שקלים, הסכום הגבוה ביותר לקמפיין מסוג זה שהושק עד כה. "זה היה מסע בלתי אפשרי נגד כל הסיכויים", אומרת קלדרון.

התגובות לדבריה לא מפסיקות להפתיע. "נורא פחדתי מהקמפיין הזה. אחרי הכל ציבור הקוראים של סוצקבר לא נמצא ברשתות החברתיות ובאינטרנט", היא אומרת. ובכל זאת מאות התגייסו לטובת הפרויקט, רבים מהם לדבריה אנשים אלמונים, שביקשו להירתם ולסייע. כעת, בישורת האחרונה, ימים ספורים לפני נעילת הקמפיין עם קצת יותר מ-100 אלף שקלים שגויסו מפה לאוזן, מקווים כל הנוגעים בדבר להגיע אל קו הגמר. "הסיפור של סוצקבר הוא סיפור רב השראה של גבורה וניצחון הרוח. אנחנו לא יכולים להרים ידיים ולוותר עליו. אין לנו הזכות", היא אומרת.

אז מיהו אותו רב אמן ששמו חתום לנצח כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות היהודית אך נבעט אל השכחה על ידי מדינת ישראל, שאמנם העניקה לו את פרס ישראל, אך הפכה אותו לאלמוני? סוצקבר נולד בשנת 1913 בליטא. בגיל 13 גילה את השירה ומאז לא פסק מלכתוב, תחילה בעברית ולאחר מכן ביידיש. בשנת 1941 נכלא בגטו וילנה שם כתב, בין היתר, את "תחת זיו כוכבי שמיים", שהפך להמנון היהודים בגטו. סוצקבר היה פעיל בחיים התרבותיים בגטו ושימש, בין היתר, כדרמטורג בתיאטרון היהודי שפעל בו.

"וילנה היה הגטו היחיד שנלחם ברוח וניצח באמצעות הרוח. בגטו המשיכו להתנהל חיי תרבות עשירים שכללו תערוכות, ערבי שירה, תיאטרון וקונצרטים. לא היה לזה תקדים באף גטו אחר", אומרת קלדרון: "כמו שסבא שלי נהג לומר 'הם יכולים לגלח את ראשי, לצרוב על זרועי מספר אבל לא להיכנס לרווח שבראשי'. השירה הייתה עבורו שריון פלדה נגד הנאצים. זה היה החמצן. בארון מתים הוא רקח שירה. השירה תמיד חיה בו".

סוצקבר היה חבר במה שזכה לכינוי "בריגדת הנייר", אנשי רוח יהודיים שנבחרו למיין כתבי יד שנועדו להשמדה אך בפועל הבריחו והסתירו אוצרות תרבות נדירים שנשתמרו. "למעשה הייתה מזימה של הגרמנים להקים מוזיאון לעם היהודי שיוכחד. מקום שיציג לראווה את הגזע הזה כאילו היה דינוזאורים. סוצקבר היה אחד מבין החמישה שנבחרו למיין את החומרים והם החליטו לחרף נפשם ולהציל כל מה שביכולתם וכך עשו".  

בסופו של דבר נמלט סוצקבר עם רעייתו, פרידה, והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו בתמיכת הצבא האדום. שתי פואמות שכתב בגטו "ילד הקבר" ו"כל נדרי" עשו את דרכן בדרך לא דרך מיערות וילנה למוסקבה, שם פורסמו והכו גלים. הרושם העז שהותירה עדותו השירית הדהד במסדרונות השלטון הסובייטי ובמרץ 1944 הורה סטאלין לשלוח מטוס שיחלץ את המשורר ורעייתו. "המטוס הראשון הופל על ידי הגרמנים ומכנפיו ריתכו הפרטיזנים מזוודה בה נשמרו שירים, ציורים ומסמכים מהגטו", מספרת קלדרון. המזוודה נמצאת כיום בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים.

בשנת 1947 הגיעו סוצקבר ורעייתו לארץ ישראל בסיועה של גולדה מאיר. בני הזוג השתקעו בתל אביב ובה חיו עד יום מותם. בישראל ייסד וערך במשך יובל את הרבעון הספרותי "די גאלדענע קייט" (שרשרת הזהב), ששימש אכסניה לגדולי היוצרים בשפת היידיש. בשנת 1985 הוענק לו פרס ישראל על פועלו. ספריו תורגמו על ידי גדולי הכותבים בשפה העברית ולעשרות שפות נוספות.

הסרט התיעודי, כך מקווה קלדרון, יעשה צדק היסטורי עם תרבות יהודית שהולכת ונעלמת. "יצאנו לדרך כיוון שהבנו שזה סרט שהזמן שלו הולך ואוזל. לא נשארו כמעט אנשים שיעידו. אבל נסים קורים. לפני ארבעה חודשים התגלה במרתפי כנסייה בווילנה אוצר גלום של ספרי קודש עתיקים, כתבי יד של שלום עליכם והגאון מווילנה, ספרים מהמאה ה-18, יומנים של ילדה בת שמונה מהגטו, ספרון בכתב יד של סוצקבר שהופץ בגטו עם שיר לא ידוע שלא שוחזר מעולם. באופן מדהים כל הסיפור הזה, שחשף את הפעילות של חברי 'בריגדת הנייר', ופורסם בהרחבה בכל כלי התקשורת הכי גדולים בעולם, לא זכה לתהודה בישראל. אני מקווה שהסרט יצליח לעשות תיקון. אנחנו בישורת האחרונה ומקווים לטוב".

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות