בנימין צביזון

בנימין צביזון ( Benjamin Cvizon) 

נולדתי בקובנה ב18 בפברואר 1922. הייתי בן בכור עם 2 אחיות צעירות ממני. להורי היתה חנות למוצרי אוכל ברחוב ווילניאוס (וילנה). גרנו בדירת 3 חדרים באותו הרחוב מול החנות.

למדתי בבית הספר העברי "שוואבה". אחותי פרידה למדה בגימנסיה דתית לבנות בשם "יבנה". לי היו הרבה חברים. הייתי חבר מועדון לנוער שהיה פעיל מאוד. הייתי בחוג תיאטרון. לעתים קרובות הלכתי לאופרה ולתיאטרון-אלה היו החיים המאושרים שלי.

ב 21 ביוני 1941 חזרתי הביתה מאוחר מאוד. רק נרדמתי ופתאום שמעתי פיצוצים. התחילה המלחמה. הבוקר הזה שינה את כל חיי. לנו ליהודים התחילו שנים קשות. באוגוסט 1941 כל המשפחה שלי יחד עם יהודי קובנה הובלה לגטו וויליאמפולה. השטח של הגטו היה מוקף גדר תייל ומסביב הרבה שומרים חמושים. נשארנו בלי שום אמצעים למחיה. התחילו סבל ורעב. אני עם אבי עבדנו עבודות פרך ליד שדה התעופה. כל יום הלכנו ברגל לעבודה 10 קילומטר הלוך וחזור. מאוקטובר אותה שנה עבדתי עבודות קשות בתוך הגטו.

באחד מהימים ריכזו 30 אלף יהודים בכיכר המרכזית של הגטו והתחילו סלקציה-שמאלה מוות ימינה זכות עדיין להישאר בחיים. 10 אלפים יהודים נשלחו לפורט התשיעי. באותו יום איבדתי את סבתא שלי. היינו בגטו עד שנת 1943. ושוב אקציה- אותי עם אחותי פרידה ועוד 2.000 יהודים הביאו למחנות ריכוז שונים באסטוניה.

כמעט כל מי שהכרתי נספה. רובם חולים ונכים.

ב23 באוגוסט 1944 שלחו אותי למחנה ריכוז שטוטהוף. אחרי זה זרקו אותי ממחנה למחנה ועבדתי שם עד לאפיסת כוחות. ברגע האחרון לפני המוות שחררו את המחנה האחרון שהייתי בו ליד ליובק. זה היה נס.

נשארנו בחיים רק אני ואחותי פרידה. היא נסעה לישראל ואני חזרתי לקובנה ואחר כך עברתי לגור בווילנה.

משני הנישואים שלי יש לי בנים מולה (שמואל) ובוריס.

 

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות