יזכור

זכור את שואת ישראל, זכור את האובדן ואת המרי,
והיו לך לאות וללקח לשנות דור ודור.
ונלווה הזיכרון הזה אליך תמיד - בלכתך בדרך
ובשכבך ובקומך.
וארשת לך לעולם זכר אחים אשר אינם עוד.
ובא הזכר בבשרך, בדמך ובעצמותיך.
חרוק שיניך וזכור. באכלך את לחמך - זכור.
בשתותך את מימיך - זכור. שיר כי תשמע - זכור.
בזרוח השמש - זכור. ובבוא הלילה - זכור.
וביום חג ומועד - זכור תזכור.
ובית כי תבנה והשארת בו פרץ למען יהיה חורבן
בית ישראל לנגדך תמיד.
ושדה כי תחרוש והקימות בו גל אבנים - גלעד לאחים,
אשר לא באו לקבר ישראל.
ולחופה כי תוליך את בניך, והעלית על ראש שמחתך
את זכר הבנים אשר לחופה לא עוד יבואו.
והיו לאחד. החי והמת. החלל והשריד. אשר הלכו
ואינם - ואשר נשארו לפליטה.
שמע, איש ישראל, לקול הקורא אליך ממעמקים.
אל דומי לך, אל דומי.

מ. דבורז'צקי
מתוך הספר "ירושלים דליטא במרי ובשואה"