עמדת הציבור השתנתה לחלוטין לאחר המופע הראשון ואלה שבאו אחריו והוא זכה להכרה ולהערכה נלהבת. ההצגות היו ברמה גבוהה ותרמו רבות להעלאת המורל של התושבים המדוכאים. כעבור שלושה חודשים עבר התיאטרון למשכן קבע באולם של "התיאטרון העירוני הקטן" בו היו למעלה מ-400 מקומות ישיבה. בתקופת קיומו הציג התיאטרון 6 תוכניות "רוויה" עם תוכן מגוון של הומור ושירה ונושאי אקטואליה. בנוסף לכך הועלו מחזות שלמים כמו "שדות ירוקים" ו"האיש מתחת לגשר". השחקנים והשירים נעשו פופולאריים ביותר בקרב הציבור.
ביוני 1943 נוסד תיאטרון עברי(!), שהציג את "היהודי הנצחי" מאת דוד פינסקי. השחקנים לא היו מקצועיים ועשו את החזרות והמופעים בזמנם החופשי.
מוסיקה: לצד התיאטרון פעלה תזמורת סימפונית (וממנה אף נגזרה תזמורת קאמרית) ומקהלה ביידיש. עם הזמן נוסדה גם מקהלה עברית, לראשונה בווילנה !
שיר הפרטיזנים היהודים - חבורת הזמר גן רוה
היצירה המוסיקלית של גטו וילנה הצטיינה במקוריות, רבגוניות והיקף עצום וחלק ממנה התפרסם ברבות הימים בכל העולם היהודי. כדוגמה לכך יכול לשמש המנון הפרטיזנים היהודים ("אל נא תאמר..."), שנכתב ולחנו עובד על ידי הירשקה גליק, והשיר "פונאר" שנכתב על ידי המשורר שמרקה קאצ'רגינסקי והולחן על ידי הנער בן ה-11 (!) אלק וולקוביסקי (כיום פרופסור אלכסנדר תמיר – מורה ופסנתרן נודע).
"אביב" (פרילינג) - משירי גטו וילנה
הפעילות התיאטראלית והמוסיקלית נתנה השראה ליוצרים. דוגמה לכך הוא המחזה "גטו" של יהושע סובול, אשר זכה להצלחה רבה, תורגם לשפות זרות והוצג על במות ברחבי העולם. מחזה אחר של סובול,"אדם", מתבסס על קורות הגטו ומעלה את הדילמה של הסגרת איציק ויטנברג – ראש המחתרת.
באסופות ואנתולוגיות של שירי מחנות וגטאות שפורסמו אחרי המלחמה שירי גטו וילנה מהווים 55-40 אחוז. הם מושרים על ידי להקות שונות בעולם (למשל "גויים" האוסטרית) ומופקים בדיסקים.
הספרייה: הוקמה כמה ימים לאחר הכניסה לגטו ונוהלה על ידי הרמאן קרוק, כותב היומן הנודע. היא התבססה על הספרייה העברית של "חברת מפיצי השכלה" ברחוב סטראשון 6, בה היו ספרים וחוברות למכביר. הספרייה נהנתה מפופולאריות רבה: בשנה הראשונה לקיומה היא השאילה כ-90,000 ספרים ובנובמבר 1942 נערכה חגיגה מיוחדת לרגל השאלת הספר ה-100,000. בחודשי האקציות ההמוניות אוקטובר-דצמבר 1941 קריאת ספרים הייתה מרובה ביותר והושאלו בממוצע כ-8,500 ספרים בחודש.
הספרייה כללה אולם השאלות, אולם קריאה (היחיד המרווח בגטו ), ארכיון הגטו, מדור סטטיסטי וחנות ספרים (שנסגרה על פי צו גרמני) ועם הזמן אף הוקם מוזיאון יודאיקה.
הספרים שנקראו הכי הרבה היו בשפה הפולנית (כ-70% ) ואחריה ביידיש (כ-20% ).
ספורט ושחמט: נערכו תחרויות ואליפויות בין קבוצות מהגטו וגם ממחנה העבודה קייליס. הענפים הנפוצים היו אתלטיקה (ריצות, קפיצות ואפילו מרתון ), כדורעף, כדורסל, טניס שולחן והתעמלות וריתמיקה. ביולי 1942 הוקם מגרש ספורט. בין 400 ל-1,200 איש עסקו בספורט בצורה זו או אחרת ובנוסף לכך תלמידי בתי הספר.
התקיימה גם פעילות ענפה בשחמט, כולל אליפויות וחלוקת פרסים.
אירועי תרבות: בגטו נערך מגוון רחב של פעילויות על במות אמנים, בתי ספר ופנימיות, בעצרות וכיו"ב. חגיגות רבות היו במועדי ישראל ובחגים "חילוניים" כמו 1 במאי, ראש השנה האזרחית ו-ט"ו בשבט. ב-ט"ו בשבט שחל בינואר 1943 נערכו חגיגות בבתי הספר תחת הסיסמה "דרישת שלום מילדי הגטו לילדים בארץ ישראל" (!).היו גם ערבי עיון בארגון הסופרים והאמנים ותחרויות ספרותיות עם הענקת פרסים (ובין הזוכים היו המשורר אברהם סוצקבר, הספרן הרמאן קרוק והמשורר והמלחין הירשקה גליק). נערכו גם תערוכות ציורים ותחרויות עם פרסים ונתגלה כישרון הציור הנדיר של הילד בן ה-11 שמואל בק (שברבות הימים זכה לשם עולמי).
הווי
בגטו נוצר פולקלור שכלל ביטויים, מטבעות לשון והומור- לעתים מקאברי, שנבעו מתנאי החיים. הדבר סיפק לאנשים מפלט למצוקות היומיומיות. השתמשו בביטויים כמו "סופנו פונאר" לציון המוות הבלתי נמנע, "מאלינה" למחבוא הצלה, "כאפונעס" (חוטפי היהודים ורוצחיהם), "הלוואי ואזכה להגיע לקבר ישראל" למוות טבעי וגואל, "הוא יקר בעיניי כמו השיין", "יודנפארראט" – על משקל יודנראט שמשמעו ביידיש בגידת הוועד וכיוצא בזה.
נפוצו בדיחות כמו: מה ההבדל בין הגרמנים לשמש? והתשובה: השמש עולה במזרח ושוקעת במערב ואילן הגרמנים עלו במערב ושוקעים במזרח; מדוע הסובייטים אינם מפציצים את הגטו? כי הוא טריטוריה שלהם. איך זה? כי הוא ססס"ר (ברית המועצות ) ובו הרחובות שאוולי, שפיטאלנה (בפולנית הם מתחילות ב-"ס"), סטראשון ורודניצקה; מהי העיר הארוכה ביותר? סטאלינגראד, כי לקח לגרמנים הרבה חודשים להגיע מהפרוור עד המרכז; היטלר אומר שאת המלחמה ינצח ה"ראסה" (גזע), סטאלין- ה"מאסע" (ההמון) ורוזוולט- ה"קאסע" (הקופה" ).
))
