שניאור זלמן רובשוב (שז"ר)

פנקס וילנה- דפים לתולדות ירושלים ד'ליטא ולענייני תרבות וחברה של יוצאי וילנה בעולם. חוברת מס' 3 ע"מ 14-15 העורך: מ. קרפינוביץ אוגוסט 1969.  תירגום מיידיש ע"י חנה שילה

זלמן רובשוב ופעילותו בווילנה 1906-1907 (הנשיא זלמן שז"ר)

בחודש יולי 1906 השתתף זלמן רובשוב, לראשונה, בוועידה של פועלי ציון של צפון -מערב הגובירניה הרוסית. הוועידה התקיימה באופן לא חוקי במינסק בבלרוס. הוא היה אז בחורצ'יק בן 16 ונבחר להיות מזכיר הוועידה. בוועידה נאם יצחק בן צבי- ברוסית, בנושא "הדרכים המעשיות להפצת הציונות". זלמן רובשוב תרגם את המאמר לעברית ויידיש. לאחר הוועידה, הוועד המרכזי ביקש ממנו לקבל על עצמו את תפקיד המתרגם ולעבוד בהוצאה לאור- "דער האמער" (הפטיש) בווילנה, ולתרגם ברוסית ויידיש.

זלמן סיפר להוריו שהוא נוסע לבחינות קבלה, בבית המדרש למורים בווילנה, אך למעשה הוא נסע לעבוד בווילנה בבית הדפוס ברחוב זבלנה 32.

הוא הגיע לווילנה ב16 לאוקטובר 1906 ומיד ניגש לתרגום של בורוכוב "מאבק המעמדות- עקרונות הציונות של פועלי ציון", פרופסור ולדימיר אבין מאנצ'יקובסקי, וחוברות של בורוכוב ומזכירו אהרונוב.

בראש ההוצאה כיהן לייבה שולמן מלאדוש, האחראי בפני השלטונות היה וולף זידשנור.

מאוחר יותר עבר רובשנוב לעבוד בהוצאת העיתון " התודעה הפרולטרית", שהיה ברחוב סטפן הקטן.

העיתון היה הפרסום הרשמי של של פועלי- ציון שכלל את החברים: בן צבי, זרובבל, רחל ינאית, שמואל נעגער, זליג אברמוביטש, רבינוביץ מסמורגון, מנחם מנדל הורביץ-העורך. המתרגמים היו זלמן רובשוב וחשין שנספה במרתפי החקירות של הרוסים.

העותק הראשון של העיתון כלל תרגומים מרוסית ויידיש של בורוכוב. אחד מהמאמרים תחת השם "בין השמשות" עם חתימה "בר דרומא" ומאמר של בן צבי תחת הכותרת "הנדידה היהודית". רק שלושה עיתונים יצאו לאור. חברי המערכת נלקחו למאסר- זרובבל, רובשוב, נעגער, גולדה וגרוניה ליפשיץ-מגרודנה. מאוחר יותר שוחררו כולם אבל העיתון נסגר. פועלי ציון הוציאו במקומו את "פארווערטס", שגם ממנו ראו אור רק שלושה גליונות באפריל מאי ויוני.

שלטונות הצאר סגרו את ההוצאה וברוך טאנטאק שהיה אחראי כלפי השלטונות-נאסר. אחרי מאמצים הוא שוחרר, תמורת קנס של 400 רובל. עם עזרה הוא הצליח לברוח לאמריקה. הפעילות המפלגתית הייתה מלווה בהתנכלויות וקנוניות. החברים שעבדו במפלגה לא הכירו אחד את השני. ז. רובשוב שתרגם ליידיש את כתביו של בורוכוב ועבד במחיצתו תקופה מסוימת, לא ידע שהאדם שהוא פוגש הוא בורוכוב. גם יצחק בן צבי התגורר בווילנה באופן לא חוקי, באותו חדר עם ז. רובשוב ברחוב ניקאדימסקי 2. מטעמים וסיבות מחתרתיות, ציוו על רובשוב לא לצאת מהחדר במשך שבועיים. בנוסף לעיסוקו בתרגום, עסק רובשוב בארגון התעמולה בשוק הפועלים שהיה ברחוב זבלנה. בערבים נפגש עם בחורים ובחורות והסביר להם את המצע הרעיוני של מפלגת פועלי ציון, כמו למשל: "מדוע צריכים העובדים היהודים לשאוף ולהגיע דווקא לארץ-ישראל". הוא גם ניהל ויכוחים עם נציגי "הבונד". ויכוחים אלו התחזקו לאחר שנכח באספה גדולה בווילנה שבה נכח פעיל בשם נ. סירקין. את האסיפה ניהל ליטבקוב.

בו בזמן התנהלה תעמולה שבראשה עמדו ב. בורוכוב, רחל ינאית, ז. רובשוב, יעקובסון, אוריאל, שרה לוריא (מאוחר יותר הפכה לאשתו של זידשנור) ועוד 5-6 משתתפים ביניהם: י. בן צבי, חשין וזאר. ההתכנסויות הלא חוקיות הללו התקיימו בדר"כ ברוזעלע ואנטוקול. לעיתים גם בדירות של נוצרים בשדרה הראשית של העיר -גיאורגבסקי פרוספקט – לימים שדרת מיצקאביץ ואח"כ גידימינו.

בזמן ההוא ביקרו בעיר גם זאב ז'בוטינסקי, שנשא נאום ברוסית בבית הכנסת טהרת קודש-כור שול, את נאומו התחיל בדברי הנביא " וזכרתי לך חסד נעוריך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה."

ז. רובשוב עבד קשה במסגרת הפעילות התעמולתית שלו, אך הוא וחבריו רעבו ללחם. מספרים שרובשוב וחברו אוריאל היו בעלי זוג נעלים אחד. הם חיכו אחד לשני כדי לנעול את הנעליים ולהשתתף באסיפות. יחד עם חברם השלישי פראדקין, הם התגוררו אצל יהודי בעל מלאכה שעיצב אותיות מעץ. אחד מהם היה חייב לישון על שולחן העבודה- בתורנות, כי לא היה מקום לשלושתם. באותו הזמן הפכה וילנה להיות המרכז לכל הפעילויות הציוניות ברחבי רוסיה-פולין.

המנהיגים והעסקנים והמוציאים לאור נפגשו בדר"כ במסעדה ברחוב פוהולנקה מס' 9 או בספרית סטרשון. כל מוצאי שבת היו נפגשים אצל ש. טשערנוויץ הסופר. הצ'לן י. פוראז'ניקוב היה מנגן והנוכחים היו שרים ביחד- "מלווה מלכה". היו נפגשים גם בחדרה של רחל ינאית. ז רובשוב, ל. יפה, דובין, גבריאל, ד"ר לוריה, ד"ר פסמאניק וש. גארעליק היו מוזמנים רצויים. בקיץ 1907 עם השינויים במצב הפוליטי ברוסיה תכפו המאסרים בווילנה. נאסר גם ז. רובשוב, הוא ישב במאסר שישה שבועות יחד עם כמה עשרות יהודים.

במהלך ישיבתו במאסר הגיע רובשוב למסקנה שכפעיל ציון הוא חייב ללמוד ולדעת יותר על ההיסטוריה היהודית. באותו הזמן, הברון גינזברג יסד בסן-פטרבורג, אקדמיה ללימודי היהדות. ז. רובשוב, שלח מבית הסוהר מכתב לברון גינזבורג עם בקשה להתקבל ללימודים. תשובה לא הגיעה. הוא כמעט והתייאש. אחרי יום כיפור הגיע לבקר אביו של רובשוב וסיפר לו שהתקבל מכתב על שמו ומודיעים לו שהתקבל לאקדמיה בפטרבורג. ביום כיפור רצו האסירים להתפלל, אבל לא ידעו איך. רובשוב הצעיר ריחם עליהם ולקח על עצמו את תפקיד שליח הציבור. בע"פ הוא שר את הניגונים של קול נדרי, מעריב וסליחות. ערב סוכות תרס"ח, אוקטובר 1907, שוחרר רובשוב ונסע לסן-פטרבורג לאקדמיה. ז. רובשוב הפך להיות תלמידו הקרוב של ש. דובנוב. מאוחר יותר עזב לברלין ללימודים באוניברסיטה. כדאי לציין שלמרות השתייכותו לשמאל הציוני היו לו הרבה חברים לומדי תורה, לובביטשים חסידים.

הוא היה בידידות עם החזן השני של בית הכנסת הגדול- ר' אברהם חיים עפראן, שהיה מוכר בוילנה בכינויו " דער מאהילעווער".