נעמי שמר

נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת ב-13 ביולי בשנת 1930 י"ז בתמוז תר"ץ, להורים שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר (יוסף) ספיר (ספירוב, מיוצאי וילנה שבליטא). בעידודה של אמה החלה לנגן בפסנתר בגיל שש. כשבגרה, למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים. כששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את ילדי המושבה ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

בשנת 1953 התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל. לאחר שחרורה שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "חמש-חמש" שבו כתבה מלים ללחניו. עם פזמוניה המוכרים יותר מן המחזמר נמנים "תרנגול בן-גבר", "רב האור והתכלת".

כשהזמין אותה חיים טופול לכתוב לתוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק", החלה להלחין את מילותיה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "משירי זמר נודד" (הידוע בפי העם כ"הדרך ארוכה היא ורבה") שנכתב בשנת 1957, זכה להצלחה רבתי ונחשב ללהיטה הראשון. גם שירה "נועה", שהעידה כי כתבה אותו על עצמה, נכלל במופע זה (טקסט מתוך ויקיפדיה). ביום קבורתה, ספד לה ראש-ממשלת ישראל אריאל שרון במילים הנרגשות הללו:

"לחוף הכינרת, בין דשא לאבן, ברחש האקליפטוס וריח המלוח מובאת היום נעמי שמר למנוחות. נפלאתה אהבתה של נעמי לארץ ישראל, לטבע שלה, לנופיה, לאנשיה. היא הכירה את הצומח והעוף, את הקבוע והנודד, את הישן ואת בן החלוף. היא הצליחה במלל ובמנגינות נפלאות לחבר אותנו אל שורשינו, אל מקורותינו, לחבר אותנו אל ראשית הציונות ולהדביק אותנו בנכונות האהבה למכורתנו".

"נעמי הפגישה אותנו עם פריחת השקד, צחור החבצלת, גפן הבוסתן ושדה התלתן. עם חן החיזור, השובבות והעדנה; עם האהבה. עם חמדת הקיץ, צבעי השלכת והחמסינים במשלט. עם עייפות החיילים, ארבעת הבנים, עם הגעגועים לתרבות, לערכים ולשלום. עם ריח המדבר ונאדרות המכתשים, הלילות המפרכים והארוכים, עם החושך ועם הערפל האדמדם; עם משק הרוח, החוף והים; עם כיפת הסלע, דרכי העפר והעיר הלבנה. עם אורני ירושלים, אוויר ההרים הצלול והגעגועים לשלומה. עם הלב הנשבר - כי שנינו מאותו הכפר. שניהם מאותו הכפר, שניהם בשר מבשרנו, עצם מעצמנו, חלק מנפשנו".

"את כל אלה פגשנו בשיריה ופגשנו בה. נעמי שרה להם ועליהם בעדנה ובאהבה, והנציחה את יופיה של הארץ ועתיקותה רבת ההוד,במילה ובצליל, וחתמה אותם בתודעתנו כנשיקת שׂרף. העברית הנפלאה, הכישרון העצום והמבורך, האהבה הגדולה, יכולת הראייה והחן, הפכו לנכס לאומי תרבותי שלנו ושל מדינת ישראל. היום כשאנו נפרדים מנעמי שמר, אנו מרכינים ראש על צער הפרידה ומודים על המתת הנפלאה אשר נעמי העניקה לנו. יהי זכרה ברוך".

על דברי ההספד של ראש הממשלה, הוסיף שמעון פרס דברים בסגנונו המרשים והמיוחד: "מעטים האנשים המאחדים את העם כולו בהערצה לאישיותם, בהתפעלות מיצירתם ובעצב על פטירתם. נעמי שמר לימדה אותנו לשיר ולהתאבל ולשמוח יחד, כעם וכבודדים. כמשוררת רחל, כן גם היא באה אלינו מהכינרת, צלולה כמימיה, עמוקה כתחתיתה ויפת נוף מכל עבריה. אנו מתאבלים ואסירי תודה בעת ובעונה אחת".

מקור: מגזין המזרח התיכון