פניה ולזר לבנדו

דיאטה בווילנה: המסעדה הצמחונית של פאני לֶבָנְדו מאת רמי נוידרפר , עונג שבת 2015

הספר, 'וועגעטאַריש-דיעטישער קאָכבוך (ספר בישול צמחוני דיאטטי) מאת פֿאַנני לעוואַנדאָ, נמכר בשלושה וחצי גילדן (כלומר, זלוטי, ובעברית – זהובים), או דולר וחצי למזמינים מחו"ל. הכתובת שנמסרה למעוניינים ברכישת הספר הייתה כתובתה של פַנְיָה (פאני) לֶבָנְדוֹ, בית אוכל דיאטטי-צמחוני, רח' ניימייצקה 14, וילנה (פולין). 

כשאנו חושבים על אוכל יהודי מזרח אירופי, הדבר האחרון שעולה בדעתנו הוא מזון צמחוני או דיאטטי. המטבח היהודי המסורתי הוא עתיר בצק ושומן, פחמימות ובשר – קרעפּלך וקניידלך, כבד קצוץ ורגל קרושה, געפילטע פיש וסופגניות, לַטְקֶס ובלינצ'ס – שאף מומחה לדיאטה לא ימליץ עליהם. לכן, עצם קיומו של בית אוכל צמחוני ודיאטני, שגם זכה לפרסום ולהצלחה, הוא מפתיע ומסקרן.

הפרטים על פאני לבנדו וקורות חייה, כמו גם מקצת הצילומים שברשימה, נמסרו לי על ידי פרופסור אפרים זיכר, חוקר ספרות רוסית מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שהוא נכד-אחותה של פאני. היא נולדה כנראה בשנת 1889 בוְלוֹצְלָאוֶוק שבצפון פולין, בת לחיים אפרים פישלביץ (שכשמו כן היה, סוחר דגים) ולאסתר מלכה לבית שטולצזאפט. פאני הייתה השנייה מבין שישה ילדים, חמש מהן היו בנות.

ב-1901 היגרה המשפחה לאנגליה, אולם פאני נשארה משום מה מאחור, ולימים נישאה לאליעזר (לזר) לבנדו, שעסק במסחר ביצים. לבני הזוג לא היו ילדים. בשנת 1920, בעת מלחמת רוסיה-פולין, נאסר לזר על ידי הרוסים אולם הצליח להימלט עם רעייתו לווילנה, שהייתה לפרק זמן קצר בירת המדינה הליטאית החדשה כונתה ליטא המרכזית. בעקבות בחירות שנערכו בראשית 1922 סופחה וילנה, שהיה בה רוב פולני, לפולין.

וילנה הייתה מרכז יהודי חשוב במזרח אירופה, הן של תרבות תורנית ומסורתית הן של תרבות חילונית ביידיש ובעברית. בשנת 1923 חיו בעיר כמאה אלף אנשים, קצת יותר ממחציתם היו יהודים. לא ברור מתי בדיוק הקימה משפחת לבנדו את המסעדה שלה. המסעדה הייתה רשומה על שם לזר אף שפאני היא שניהלה אותה והיא שהייתה אחראית על המטבח. גם לא ברור מדוע בחרה פאני להקים מסעדה דיאטטית צמחונית דווקא, אף כי אפשר לשער שעשתה זאת מסיבות אידאולוגיות.

המסעדה הייתה מסעדת יוקרה במושגי הזמן והמקום. מפות צחורות על השולחנות, אגרטלי קריסטל לפרחים וכדי מים קרים. הסועדים, רובם ככולם גלויי ראש, יושבים לשולחן מעונבים ומתהדרים בחליפות בנות שלושה חלקים, חלקם בחברותא וחלקם בגפם. בעלת המסעדה פאני (במשפחתה קראו לה פייגע) עומדת מאחור, לבושה גם היא בחליפה מהודרת, ומשגיחה על שתי המלצריות הצעירות, עוטות המדים הצחורים והשביס לבן. 

כתובתה של המסעדה הייתה Niemiecka 14, כלומר רחוב הגרמנים (בפולנית). היהודים דוברי היידיש קראו לרחוב בשם 'דייטשע גאַס', ואילו היום הוא נקרא בליטאית Vokiečių gatvė. רחוב זה היה בלבו של אזור המגורים היהודי. בין הבתים 10 ו-12 הייתה הכניסה ל'שולהויף'. לחצר מפורסמת זו, שבה שכנו בתי הכנסת העיקריים של וילנה, היו שתי כניסות ראשיות: אחת מרחוב היהודים ואחת מרחוב הגרמנים. פאני לא הייתה רק בעלת מסעדה, אלא עסקה גם בפעילות ציבורית והעבירה שיעורי בישול לנשים יהודיות בשיתוף פעולה עם ה'ייִדישע פֿרויען פֿאַראַיין' (איגוד נשים יהודיות) ועם TOZ, ארגון הבריאות היהודי (Towarzystwo Ochrony Zdrowia Ludności Żydowskiej) שפעל בפולין בין שתי המלחמות.
קורסי הבישול שהעבירה פאני לא היו צמחוניים דווקא. כפי שאפשר לראות בצילום, המטבח התנהל על פי כללי הכשרות והכלים התחלקו בבירור ל'מילכיק' (חלבי) ו'פֿליישיק' (בשרי). אפשר לשער כי הנשים שבצד ימין הן התלמידות בקורס, ואילו הנשים המהודרות משמאל באו לבקר ומן הסתם גם לטעום. אולי הן היו פעילות בארגוני הצדקה שמימנו את הקורס.

אפרים זיכר סיפר לי, כי לאחר מותו של מנהיג פולין, המרשל יוזף פּילסוּדסקי (1935), הורע מאד מצבם של יהודי פולין ופאני לבנדו ניסתה להגר לאנגליה. היא נסעה לשם כדי להיפגש עם נציגי חברת 'היינץ' וניסתה לשווק את מתכוניה, ואולי גם לקבל משרה, אך בקשותיה נדחו. זיכר סיפר גם על מסע שעשתה פאני לארה"ב, בספינת הפאר הפולנית 'בָּאטוֹרי'. פאני ניהלה באנייה מטבח צמחוני, ולצדה הועסק גם רב לבוש מדים צחורים שהשגיח על הכשרות.

זמן קצר לאחר פרסום הספר פרצה מלחמת העולם השנייה. על פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, הועברה וילנה לתחום ההשפעה הסובייטי. בווילנה ישבו באותה עת קרוב ל-60,000 יהודים. הצבא האדום נכנס לווילנה ב-19 בספטמבר 1939. תחילה הועברה השליטה בעיר לידי בלארוס, אך כעבור חודש נמסרה לליטא. ביוני 1940 החליפה וילנה ידיים פעם נוספת, כאשר פלשו הסובייטים לליטא וסיפחוה לברית המועצות. שנה אחר כך, ב-22 ביוני 1941, פלשו הגרמנים לברית המועצות והעיר וילנה נכבשה יומיים אחר כך (24 ביוני). פאני ולזר ניסו, כמו יהודים רבים אחרים, להימלט מזרחה, ומאז נעלמו עקבותיהם. יש עדויות שבני הזוג נעצרו בגבול על ידי חיילים סובייטיים, אך לא ידוע היכן וכיצד מצאו את מותם. רוב היהודים שנותרו בגטו וילנה נרצחו, חלקם הגדול בבורות ההריגה בפונאר.

אבני נגף לזכרם של לזר ופניה הונחו על המדרכה ליד הבית בו שכנה המסעדה

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
[email protected]

הצהרת נגישות

הפייסבוק שלנו

X סגירה