המוזיאון לקורבנות רצח העם

בתקופת השואה יהודים רבים בליטא לא נרצחו במחנות ההשמדה של הנאצים, אלא על ידי שכניהם, שירו בהם או הכו אותם למוות. 90% מ–250 אלף היהודים שחיו בליטא מתו, ועם מותם נמחתה קהילה שהיתה חלק מהחיים בליטא במשך 500 שנה.

לכן אולי זה מפתיע שיש בבירת המדינה, וילנה, מרכז פורח של הקהילה היהודית, מוזיאון יהודי חדש וגדול ובית כנסת פעיל — כל אלה בזכות ממשלה פרו־מערבית, שמעודדת יהודים ממוצא ליטאי לחזור אליה ומציעה להכריז על 2019 "השנה של היהודי".

בשכונת פונאר שבפאתי העיר יש אנדרטת זיכרון, שבסופו של תהליך כללה את 70 אלף היהודים שהופשטו עירומים ונורו למוות ביער הסמוך, ובעיר עצמה שוכן "המוזיאון לקורבנות רצח העם". אלא שכאן התמונה המבטיחה הופכת קודרת.

עד לשנים האחרונות לא היה במוזיאון — שבו שכנו בעבר מפקדת האס־אס ובהמשך מטה הק־ג־ב — שום אזכור של השואה, שבהפרטיזנים ושוטרים ליטאים סייעו לגרמנים נאצים ללכוד את יהודי הארץ ולהרוג אותם.

יותר יהודים ליטאים נהרגו — הן מבחינה מספרית והן מבחינת חלקם באוכלוסייה — מיהודים גרמנים בגרמניה, שאוכלוסייתה היתה גדולה בהרבה. חרף זאת, המלה "רצח עם" המופיעה בשמו של המוזיאון מתייחסת למה שהסובייטים עוללו אחרי תבוסת הנאצים ב–1945 וכיבוש ליטא. זאת על אף שהמשטר הסובייטי היה אכזרי, אולם היסטוריונים מעטים יסכימו כי הוא ביצע רצח עם. כ–20 אלף ליטאים נהרגו בטיהורים של סטאלין ובמחנות בסיביר, לשם גורשו כרבע מיליון ליטאים, אולם מעולם לא נעשה ניסיון להשמיד את כל האוכלוסייה הליטאית.

בעקבות ביקורת בינלאומית, ב–2011 הקדיש המוזיאון חדר אחד קטן במרתף — שבעבר שימש את הק־ג־ב לחקירות — לתיעוד רצח היהודים. בד בבד, המוזיאון המשיך להציג את מה שרוסיה עוללה כרצח עם בשאר שלוש קומותיו.

דוביד קץ, חוקר יידיש והיסטוריון יהודי־אמריקאי ממוצא ליטאי, מתאר את המוזיאון כ"הכחשת שואה בנוסח המאה ה–21". קץ, שחי בווילנה, עורך אתר אינטרנט בשם Defending History, ומתמקד בערעור גישתה של ליטא לשואה. "לכנות את מה שהסובייטים עשו 'רצח עם' זו התחכמות ודו־פרצופיות שנועדה להפוך את כל הקורבנות לפושעים ואת כל הרוצחים לגיבורים", אמר.

לעומתו, ראש הוועדה הבינלאומית להערכת המשטרים של הכיבוש הנאצי והכיבוש הסובייטי בליטא, רונלדאס רצ'ינסקס, טען: "עלינו להימנע מ'אולימפיאדה של סבל' שמתרחשת כשמציגים שאלות כמו 'מי סבל יותר?' או 'איזה מהכיבושים היה גרוע יותר?'".

קץ ואחרים מתארים את הגישה של ליטא להיסטוריה שלה במונח "רצח עם כפול", כלומר, מאמץ להשוות בין הכיבוש הסובייטי במזרח אירופה לשואה, למשל על ידי ציון פשעי הנאצים והסובייטים באותו יום זיכרון.

פולין נקטה השנה צעד שנוי במחלוקת של חקיקת חוק הקובע כי האשמת פולנים בשיתוף פעולה בפשעי השואה היא עבירה פלילית, אולם ליטא כבר אימצה חוק דומה ורחב עוד יותר. מאז 2010 מגדירה ליטא כעבירה פלילית כל "הכחשה או המעטה גסה בחשיבות" של רצח העם ושל הפשעים נגד האנושות שבוצעו על ידי הסובייטים ועל ידי הנאצים.

לדברי, צייד הנאצים הראשי במרכז שמעון ויזנטל, אפרים זורוף, ברשות המרכז שמות של 20 אלף ליטאים ששיתפו פעולה בפשעי השואה, אבל רק שלושה מהם הועמדו לדין והורשעו. איש מהם לא ריצה עונש מאסר. "זו בדיחה", אמר זורוף.

"עד לאחרונה ליטא היתה הקטר שמשך את כל הרכבת של סילוף השואה במזרח אירופה", הוסיף זורוף, "אם כולם אשמים, אף אחד לא אשם".

"מדובר במאמץ רחב היקף לשכתב את ההיסטוריה", אמר קץ. "רצח עם כפול גורם לעניין להישמע כל כך אוניברסלי ולא שנוי במחלוקת, כך שאנשים לא יודעים שהם משתתפים בשכתוב היסטורי שמבצע הימין הקיצוני, שבמסגרתו הופכים רוצחים לגיבורים. למעשה, כמעט כל הרוצחים המזרח־אירופאים היו אנטי־סובייטים".

בניסיון להגן על עצמו, אמר רצ'ינסקס כי לארגון יש תת־ועדה לנושא השואה שבה שותפים נציגים יהודים מהעולם, בהם נציגי "יד ושם". בשבוע שעבר הגיב הפרלמנט של ליטא למחלוקת סביב "המוזיאון לקורבנות רצח העם" בקידום הצעת חוק שתביא לשינוי שם המוזיאון ל"מוזיאון הכיבוש". הצעת החוק טרם אושרה סופית.

המוזיאון לרצח עם בליטא מתעלם מגורל היהודים/רוד נורדלנד, ניו יורק טיימס 04.12.18