פאולאביצ'יוס

מאת: Danutė Selčinskaja- מנהלת המחלקה להנצחת מצילים יהודים במוזיאון היהודי בווילנה. 

ג'ונאס פאלאביצ'יוס נולד בשנת 1898 למשפחה של איכרים עניים. הוא למד נגרות בשנות העשרה שלו, וכך נעשה עצמאי בגיל צעיר. לאחר שליטא הכריזה על עצמאותה בשנת 1918, התברר עד מהרה כי ללא צבא משלה, נידונה המדינה הליטאית לכשלון. בתקופת הקמתה הראשונית ובשלב הראשון של הקרבות נגד הבולשביקים, הצבא הליטאי כלל כ -3,000 מתנדבים שהגיבו לקריאת הממשלה שליטא נמצאת בסכנה. יונאס פאלאביציוס היה בין האנשים האמיצים שהתנדבו מיד להילחם על חופש ליטא. לאחר מלחמת העצמאות של 1919-1920, חזרו רוב המתנדבים לבתיהם, הקימו משפחות והחלו חיים חדשים על מגרשים שהוקצו למגיני המדינה הליטאית. גם ג'ונאס בנה בית במו ידיו בקובנה, שבו התגורר עם אשתו אנטנינה ושני ילדיהם דאנוטה וקסטוטיס.

בשנת 1941, השנה הראשונה לכיבוש הסובייטי, עבד יונאס פאלאביציוס כנגר בסדנת הרכבת, וגם נבחר לוועד האיגוד המקצועי של פועלי הרכבת. אידיאלים של שוויון ואחווה היו חשובים לג'ונס. מבחינה פוליטית הוא נשען שמאלה, אם כי לא היה חבר במפלגה הקומוניסטית עצמה. לפני המלחמה סייע למנהיגים שנרדפו על ידי המשטרה החשאית הליטאית ועילויות כאלה כמעט עלו לו בחייו. ביוני 1941, כשגרמניה הנאצית הכריזה מלחמה על ברית המועצות והחיילים הגרמניים הראשונים הופיעו בקובנה, "פרטיזנים" החלו לרדוף יהודים וקומוניסטים. ג'ונאס היה עד  למקרה שבו הגרמנים ועוזריהם המקומיים ירו ב- 534 אינטלקטואלים יהודים מגטו קובנה והוא לא יכול היה להיות צופה פסיבי מן הצד..

מסירותו של ג'ונאס פאולביצ'יוס להצלת אנשים תוארה על-ידי יוחנן פיין, אחד היהודים שניצלו על-ידי משפחת פאלאביצ'יוס. בספרו "ילד עם כינור" הוא כותב: "ג'ונאס היה אדם פשוט, עובד ללא השכלה פורמלית...הוא האמין כי קודם כל היה עליו להיות נאמן לאדם, ויהי מה שיהיה, והוא מעולם לא בגד בעיקרון הזה ".

שנים עשר יהודים ניצלו על ידי ג 'ונאס ובני משפחתו. מי הם היו?

 כל אחד מהם הגיע לביתו של ג'ונאס מכיוונים שונים. הראשונה היתה משפחת  שאמאס, שהגיעו יחד עם בנם התינוק מהגטו והסתתרו בביתו .

לאחר שבחר להציל את היהודים כאמצעי ללחימה נגד הנאצים, הגיע ג'ונאס למסקנה הבאה:

כיוון שלא יוכל להציל את כל היהודים, הוא יתרכז בהצלתם של מספר יהודים משכילים - רופאים, מהנדסים - כי אחרי אסון כה מסיבי, העם היהודי יזדקק למנהיגים שיוכלו להחזיר לחיים את הקהילה ההרוסה. הוא חלק את מחשבותיו עם שאמאס שהסתתר כבר בביתו, אשר הציע למכריו, הרופאים חיים וטניה איפ, לברוח מהגטו ולהסתתר בביתו של ג'ונאס.

יוחנן פיין, אז נער בן ארבע עשרה, הגיע לבית פאולאביציוס על פי הצעתו של בנו של ג'ונאס קסטוטיס שזכר אותו ככנר מחונן מימיהם בבית הספר. יונאס פאלאביצ'יוס העביר את ההצעה למשפחתו של יוחנן שהתגוררו בגטו. לאחר שיוחנן הצליח להימלט מאקציית הילדים בגטו, החליטה המשפחה להיענות להצעה שכזו של זר מוחלט ולארגן את בריחתו מהגטו ולהעביר אל ביתו של פולאביציוס. בעזרתו של בנו של פולביצ'יוס קסטוטיס, התוכנית בוצעה בהצלחה. גם מניה ניימרק ובעלה המהנדס אהרון, הצטרפו למסתתרים בבית משפחת פאלאביצ'יוס.

שלושה יהודים נוספים נמלטו מתהלוכת האסירים, כאשר הובאו לפנמונה על גשר מגטו צ'אנצי, שם חוסל מחנה הריכוז שנצ'יי. הם היו היהודי האורתודוקסי, דוד רובין, הילדה בת השמונה, מרים שומאכר (לימים קרקינובסקי) וריוה קטבושניק. ג'ונאס עקב מקרוב אחר כל קבוצת הנידונים שהובאו דרך פאנמונה אל הרכבות או אל הפורט הרביעי, ראו את המתרחש, והביאו את הבריחים למקום המחבוא כמעט בניגוד לרצונם.

בנוסף הסתתרו בבית פאולאביצ'יוס שני שבויים רוסים שימשו כשומרים במחנה הריכוז שנצ'יי לאחר שברחו במהלך חיסולו של המחנה.  גם שני ליטאים, שנידונו על ידי הנאצים, נמלטו גם הם מתהלוכת הנידונים והגיעו למחבוא בביתו של פולביצ'יוס.

במשך כל תקופת הכיבוש הנאצי לא סיפרו ג'ונאס פאלאביציוס ולא בני משפחתו לאיש על המחבוא או על יושביהם. שכנים וקרובים ידעו על כך רק כאשר הצבא האדום צעד אל פאנמונה והמסתתרים, חיוורים, כמעט עירומים, החלו לצאת מן המחבוא. ג'ונאס התכונן להחבאת יהודים בזהירות רבה. הוא הקים ארבעה מחבואים: המחבוא הראשי הגדול היה בתוך בור תחת יסודות הבית, שהוקם בעזרתו של הבן קסטוטיס. במשך כמה לילות הם חפרו את הבור והביאו בחשאי את האדמה שהוציאו לנהר. מקומות מחבוא אחרים הוקמו בעליית הגג בין הגג הדק לקיר, בבור ליד רחוב וידוטו, ותחת ערוגות עגבניות בגינה. לצדו תמיד היתה אשתו אנטנינה, שעבדה קשה מדי יום כדי לטפל במסתתרים ולהאכיל אותם.

לאחר המלחמה, התפזרו היהודים שניצלו בידי משפחת פאולאביצ'יוס בכיוונים שונים: יוחנן פיין, אהרון ניימרק, מניה ניימרק (לימים גרשמן) ודוד רובין עלו לישראל. חיים וטניה איפ היגרו לדרום אפריקה. לאחר שד"ר חיים איפ נהרג בתאונת דרכים, עברה טניה איפ לירושלים. משפחת שאמאס התיישבה בפרו. מרים קרקינובסקי התיישבה בארצות הברית.

חיי משפחת פאלאביצ'יוס לאחר המלחמה, למרבה הצער, לא היו מאושרים. במהלך שיטפונות האביב של שנת 1946 הרימו מימיו הקרים של הנמונא את ביתו של ג'ונאס מיסודות הבטון שלו, והוא פשוט ריחף משם, והותיר על כנה רק את הסככה שעמדה ליד השיחים. אחרי שיפוץ קל, ג 'ונאס ומשפחתו המשיכו לגור בסככה זו במשך כמה שנים. בשנת 1947, בתו של ג'ונאס דאנוט, אז רק בת 21, מתה משחפת.

ואז, ב- 1 במאי 1952, הגיע אלמוני בלילה ודרך החלון הפתוח וירה בראשו של ג'ונאס פאלאביציוס הישן. הפשע נשאר בלתי פתור והרוצח לא נלכד. מותו של ג'ונאס פאלאביציוס היה אירוע טרגי לכל האנשים שהציל.

לאחר המלחמה כתבו כלי התקשורת הליטאים, הפולנים, הישראלים והאמריקנים על ג'ונאס פאלאביציוס. רוב האנשים שניצלו חידשו את קשריהם עם בנו של ג'ונאס ואשתו.  בשנת 1983, ג'ונאס פאלאביציוס, אשתו אנטנינה, בן קסטוטיס ובתו דאנוטה, הוכרו כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם; הרפובליקה של ליטא העניקה להם את אות צלב הצלת חיים.

עם זאת, האנדרטה הבולטת ביותר לזכרו של ג'ונאס פאלאביציוס הוא ספרו של יוחנן פיין "הילד עם הכינור", אשר הושק במוזיאון היהודי של וילנה באוקטובר 2017, על ידי המחבר הישראלי המתגורר בקובנה.

 

Jonas Paulavičius (1858-1952)

Antanina Paulavičienė (1903–1988)

Kęstutis Paulavičius

 

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
[email protected]

הצהרת נגישות

הפייסבוק שלנו

X סגירה