סופי ליבו ובז'יניאק

סופי ליבו ובז'יניאק, 1935-2018, אמנית ניצולת שואה יצרה אוסף מגוון של בובות מעולמה המרתק במהלך תקופות חיה השונות.

סופי ובזיניאק נולדה בווילנה (פולין לשעבר) בשנת 1935 לאביה ד"ר אלכסנדר ליבו ולאימה ורה ליבו שהיתה זמרת אופרה.

לסופי היתה אחות אחת - לובה, הגדולה ממנה בשלוש שנים.סופי היא בת למשפחת רופאים ידועה בווילנה. אבי סבתה היה ד"ר צמח שבד, פעיל חברתי ופוליטי וממייסדי "ייווא", רופא ששימש השראה לדוקטור אייבוליט מאת קורניי צ'וקובסקי, דמות ידועה בספרות הילדים הרוסית המקבילה לדוקטור דוליטל.

סבתה, ד"ר רוזה שבד-גברונסקה, הייתה רופאת ילדים ידועה בווילנה וחברת הנהלה בארגונים "טאז" ו"אוזה".

אביה, ד"ר אלכסנדר ליבו, היה רופא אף-אוזן-גרון ולאחר המלחמה היה יושב ראש איגוד יוצאי וילנה בארץ.

את רוב המלחמה העבירה סופי, ילידת 1935, בזהות שאולה אצל המורה לפיתוח קול של אמה. את הוריה של סופי ואת אחותה הסתירו במנזר בנדיקטיני בעיר וילנה הנזירה מריה מיקולסקה והכומר יוזאס סטקאוסקס, חסידי אומות העולם.

מסבתה נשארו לסופי שני זיכרונות עיקריים:

הזיכרון הראשון מחג המולד טרם פרוץ המלחמה: סבתא רוזה וסבתא נאג'ה מביאות למתנת חג שתי בובות - הבובה נאג'ה לסופי והבובה רוזה לאחותה. סופי מתחננת לפני אחותה שיחליפו ביניהן את הבובות ו"משלמת" בעד ההחלפה בדובון, נוסף על הבובה.

הבובה רוזה ליוותה את סופי לאורך כל המלחמה, וראשה של הבובה שמור אצלה עד היום.

הזיכרון השני מעיד על מסירותה של ד"ר שבד-גברונסקה לילדים שהיו נתונים לאחריותה. סופי מספרת כי סבתה הייתה טרודה בענייני בית הילדים וגורל היתומים, ואילו היא, ילדה קטנה, קינאה בילדים האומללים: "הם באמת היו קטנטנים וחמודים, אבל אני הייתי הנכדה שלה, אז למה היא מקדישה את רוב זמנה להם ולא לי?"....סופי, טכנאית בניין בהכשרתה, עלתה לארץ ב-1958 וזה כ-40 שנה יוצרת את הבובות האמנותיות מחוטי תיל, מעץ, מבדים ומעיסות נייר. אוספי הבובות מקיפים נושאים שונים -אגדות עם, עולם הסרטים והבמה, סיפורי התנ"ך ועוד. השואה באה לידי ביטוי בעיקר באוספי הבובות "תחושות אילמות", "עקדת יצחק", "Rendez Vous" ו"מסיבה בגן חלומותיי".

היצירות מבטאות את פחדיה של סופי הילדה ואת התמודדותה עם פחדיה כשהייתה לאישה בוגרת ונתנה פורקן לרגשותיה.

סופי מספרת כי תמיד חשה משיכה לבובות. היא חיפשה דרכים להביע את עצמה הן באמנות הן בפיסול ולא מצאה, "עד שמצאתי את הבובות".לפני שעלתה לארץ בשנת 1959 למדה ועבדה כטכנאית בנין . כעשור אחר כך החלה ליצור בובות ללא ניסיון קודם. באותה שנה הציגה את תערוכתה הראשונה, בעידודה של המשוררת והמנהלת, בבית האישה ע"ש מניה ביאליק, אנדה אמיר פינקרפלד.את ההשראה המחודשת קיבלה עקב ההפגזות החוזרות ונשנות על יישובי הגליל ומלחמת שלום הגליל. או אז, נסעה צפונה והחלה להציג את עבודותיה במתנ"סים, קיבוצים ומושבים. התערוכה נדדה בי מקומות כמו: קריית שמונה, צפת, מטולה, יסוד המעלה, כפר מסריק, קבוץ ברעם ועוד.

שתי עבודות חשובות העוסקות בשואה נתרמו למוזיאונים. בקיבוץ לוחמי הגטאות נמצאת העבודה "יאנוש קורצ'אק" ובמוזיאון יד ושם נמצאת העבודה בשם "בית היתומים בווילנה", המתעדת את המקום ואת המנהלת שנספתה בשואה, דר. שאבד גברונסקי, סבתה של סופי.

בשנת 1958 עלתה סופי לישראל עם בעלה. היא אמנית המתארת את החיים בגטו וילנה באמצעות בובות המבטאות את פחדיה של סופי הילדה ואת התמודדותה עם פחדיה כשהייתה לאישה בוגרת ונתנה פורקן לרגשותיה.

קולה של הבובה נדםמתוך הבלוג של ראובן לייב

נפטרה בתל אביב אמנית הבובות סופי ליבו ובז'יניאק, שהשתתפה בסרט של רומן פולנסקי  היא הייתה ניצולת שואה, שהגדירה עצמה "אופטימית נצחית.

האמנית סופי ליבו ובז'יניאק, שיצירותיה מוכרות בישראל ובפולין, נפטרה לפני כשבועיים בתל אביב.

סופי השאירה אחריה אוסף של מאות בובות, העשויות בשילוב טכניקות של עץ, בד ומתכת, תוך יצירת דמויות ססגוניות בנושאי התנ"ך, שואה, עלייה ואגדות ילדים. יצירותיה בתחום השואה נתרמו למוזאון "יד ושם" ויצירה אחרת שלה נתרמה לקיבוץ לוחמי הגטאות. אוהבי אמנות, אספני בובות ומבקרים בעשרות תערוכותיה ברחבי הארץ, התבשרו בצער על פטירתה.

סופי נולדה ב-1935 בווילנה, פולין של אז. יואל אופק, בנה של האמנית, סיפר אתמול כי עם הכיבוש הגרמני, לקחה האומנת הנוצריה יאדביגה-יאדז'ה מרקובסקה את סופי למספר מקומות מסתור, אך יהדותה של סופי נחשפה. היא הוצאה מהגטו, והוסתרה שוב אצל מסתירתה האחרונה, גברת דה סאו, שלימים הוכרה כחסידת אומות העולם.

הוריה, ורה ואלכסנדר, ואחותה הגדולה, לובה, שרדו במסתור במנזר. בתום המלחמה התאחדה סופי עם משפחתה. למרבה הפרדוקס, הוריה ואחותה של סופי הוסתרו במסתור במנזר, ששימש גם מטה של הגסטאפו. יחד איתם הוסתרו תשעה יהודים במשך שנה וחצי. מזלה של סבתה של סופי, רוזה שאבד גברונסקי, שהייתה מנהלת בית היתומים וחברה ביודנראט של גטו וילנה, לא שפר עליה. כאשר נודע לה שהגטו עומד בפני השמדה, במקום להימלט, הלכה אל מותה עם הילדים שאותם סירבה לזנוח.

לאחר המלחמה נישאה סופי למהנדס יאצק ובז'יניאק, נוצרי שהלך שבי אחריה כאשר עלתה לישראל בשנת 1958. לסופי נולדו שני ילדים. בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, משכו שורשיה הפולניים של סופי את תשומת ליבה של הטלוויזיה הפולנית, שהפיקה ושידרה סרט תיעודי על חייה הרב גוניים. הסרט זכה במקום השני בפסטיבל פולני לסרטים דוקומנטריים, אבל בזה לא תם הקשר של סופי לעולם הקולנוע. בפולין הייתה סופי חברתו של הבמאי (אז בראשית דרכו) רומן פולנסקי. כך קרה שהיא השתתפה בסרטו הקצר הראשון - "שלושה אנשים וארון".

חימר שרוף

במקצועה הייתה סופי מהנדסת בניין, אך נטייתה לאמנות התגלתה כאשר החלה לתפור בובות עבור ילדיה. עם השנים התחביב הפך למקצוע וב-1971 התקיימה תערוכתה הראשונה ב"בית האישה" על-שם מניה ביאליק בתל אביב. עם השנים קיימה עשרות תערוכות במקומות שונים, ביניהם, בית ציוני אמריקה ובית התנ"ך, וב-1982 אף הציגה ברבים מיישובי הגליל משום שביקשה לשמח את ילדי הגליל בעקבות המלחמה. עד לרגעיה האחרונים ביקשה סופי למצוא בית הולם לכל הבובות שיצרה, כדי שימשיכו לדבר גם לאחר לכתה על רגשות אושר ועל רגשות עצב. כמעט עד יומה האחרון היא הקפידה להציג מיצירותיה בתערוכות.

בערוב ימיה התמחתה סופי ביצירת פסלי מסכות מחימר שרוף. על-אף ילדותה הקשה והתמודדות עם בריאות לקויה, לא איבדה מעולם את שמחת החיים והעידה על עצמה כעל "אופטימית נצחית".

בנה של סופי, יואל אופק, מרצה לאנגלית, אמר אתמול: "פטירתה של אמי היא אבידה שבעקבותיה יש צער גדול. עם זאת, אני מרגיש שזכיתי להיות בן של דמות כה מיוחדת, שהיא חלשה וחזקה כאחד. בזכותה הגעתי למה שאני כיום. חייתי במחיצת אימא אמנית, אישה יפה וילדה קטנה באותה נשימה. בזכותה נחשפתי לעולם האמנות, לביקורים איתה בתערוכות בארץ ובעולם, ולצפייה אינסופית במופעי תיאטרון, שהיא כה אהבה. אין לי ספק שבזכותה סיימתי את לימודי התואר השני באמנות התיאטרון. היא לא איתי פיזית, אבל היא תלווה אותי כל חיי".

 

צילום: באדיבות המשפחה]

 

[צילום: באדיבות המשפחה]

 

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות