יצחק גולדמן

יצחק בן מאיר גולדמן (בכתיבים (היידיים) שנהגו בזמנו: גאָלדמאןגאָלדמאנן; ברוסית: Исаак Меерович Гольдман (לעיתים Гольдманн), יצחק מאירוביץ' גולדמן; בפולנית: Isaak Goldmann; ל' בחשוון ת"ר, נובמבר 1839, וידזה, פלך וילנה, רוסיה (ליטא) – י"ז בניסן תרס"ה, אפריל 1905, וילנה) היה משורר, סופר ועיתונאי עברי איש וילנה.

יצחק גולדמן נולד בערב ר"ח כסלו שנת ת"ר (1839) בעיירה וידזה שבפלך וילנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא; כיום בבלארוס), למאיר בן שמואל גולדמן (1824–1894). גולדמן קיבל חינוך יהודי מסורתי בעירו, והמשיך ללימודים בישיבות מינסק ו-וולוז'ין. לאחר מכן רכש לעצמו השכלה כללית, בפרט בעברית ובמדעים.

בבחרותו, בשנת 1861, השתקע בעיר הפלך וילנה, שהייתה המרכז היהודי החשוב של צפון-מערב רוסיה. שם מצא את מקומו בקרב חוגי המשכילים ובפרט היה מקורב למשורר והבלשן אד"ם הכהן. הוא התפרנס מעבודה במסחר, והקדיש את שעות הפנאי שלו לעבודה ספרותית.

פרסם שירים ומאמרים רבים בכתבי העת והמאספים העבריים. במחצית השנייה של שנות ה-70 של המאה ה-19 הוציא שני ספרי שירה: "הפחד בלילות" (ורשה תרל"ו 1876) – שירים סאטיריים על מנהגים ואמונות טפלות; ו"שנים קדמוניות" (וילנה תרל"ט) – שיר סיפורי היסטורי על תקופת האינקוויזיציה הספרדית, שהתקבל יפה בעיני הביקורת.

בשנת 1886, לאחר שהתפרסם כמשורר, הוזמן על ידי אלכסנדר צֶדֶרבּוים (אר"ז) לבירה סנקט פטרבורג לעבוד בעיתון העברי "המליץ" לצד העורך יהודה לייב גורדון. הוא שימש כעוזר מערכת, ופרסם מאמרים רבים בעילום שם.

כעבור חודשים אחדים שב לווילנה, לעבודתו כמנהל במבשלת השיכר של ליפסקי ואפשטיין, שם עבד עד יום מותו. בשנת תרמ"ח הופיע בווילנה ספר שיריו האחרון, "שיבת ציון", שבו צייר את תחיית המולדת היהודית וביטא את תקוותו לשיבת ציון הקרבה.

יצחק גולדמן נפטר ביום שבת א' דחוה"מ פסח, בן 65 במותו. נקבר בווילנה. הותיר אחריו בכתב יד שירים רבים, פרוזה וכן קובץ הערות למילון "אוצר השורשים" של הבלשן בן הדור הראשון של תנועת ההשכלה היהודית ('דור המאספים') יהודה ליב בן-זאב.

אשתו של גולדמן עד מותו הייתה בתו של הסוחר משה שפירא (1817–1903), סוחר מהעיירה סרהיי שבפלך סובאלק (ליטא) (בנו של הרב דוב בער בן הרב נתן נטע שפירא, ואחיהם של הרב ישראל איסר שפירא, אב"ד מזריטש, והרב יהושע השיל שפירא, אב"ד שצ'וצ'ין), ואחותו של הסופר, המו"ל ומוכר הספרים הוורשאי הנודע אליעזר יצחק שפירא (אי"ש).

ילדיו של גולדמן, אף שקיבלו חינוך יהודי, גדלו בצל התנועה המהפכנית ברוסיה של שנות ה-90 של המאה ה-19 והיו כולם למהפכנים. בנו הבכור בוריס גולדמן, שנודע בכמה כינויים מפלגתיים, הידוע שבהם בוריס גוֹרֶב (Борис Исаакович Горев;‏ 1874–1937), היה ממנהיגי התנועה הסוציאל-דמוקרטית ברוסיה, חבר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית ולאחר מכן חבר המנשביקים, ציר הוועד הפועל המרכזי הכול-רוסי (ВЦИК) הראשון (1917). ב-1920 פרש מפעילות פוליטית והתמסר למחקר היסטורי ורעיוני של הסוציאליזם והמרקסיזם.

בנו לאון גולדמן (Леон Исаакович Гольдман;‏ 1877–1939), שנודע בכמה כינויים מפלגתיים, הידוע שבהם "אקים" (Аким), היה אף הוא חבר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ממייסדי "הבּוּנד", כיהן כמזכיר העיתון "איסקרה" ובעת מהפכת 1905 הצטרף למנשביקים. היה ציר הוועד הפועל המרכזי הכול-רוסי הראשון. לאחר כינון ברית המועצות מילא שורה של משרות פוליטיות בתחום הכלכלה בסיביר. נאסר מספר פעמים. לאחר שנאסר בראשית שנת 1938, הוצא להורג בראשית שנת 1939.

בנו הצעיר מיכאיל גולדמן, שהתפרסם בכינויו מארק ליבֶּר (Михаил (Марк) Исаакович Либер;‏ 1880–1937), היה ממנהיגי "הבונד" והמנשביקים. נרצח במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין.

שתי בנותיו לקחו אף הן חלק פעיל בתנועה המהפכנית. בתו יוליה גולדמן (Юлия Исаакова Гольдман;‏ 1879–1904) הייתה אשתו הראשונה של המהפכן פליקס דזרז'ינסקי (חברו הקרוב של אחיה, מארק ליבר, מתקופת לימודיהם). היא חלתה בשחפת, ונפטרה בז'נבה ב-10 ביוני 1904 בזרועותיו.

מתוך: ויקיפדיה

צרו איתנו קשר בשמחה:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות