דר' רוזה שאבאד-גאברונסקה

דר' רוזה שאבאד-גאברונסקה ויתומי גטו וילנה / כתבה מיוריאל שעשוע (Muriel Chachois) במסגרת מחקרה על ד"ר שאבאד-גאברונסקה;

תרגמה מאנגלית הדסה פוקס, המאמר המלא מופיע בצרפתית ב Tsafon- מס' 64, דצמבר 2012, עמ' 127.

כאשר גורשו היהודים מן הגטו, הובלו ביניהם, בין שתי שורות של חיילי ס"ס, גם 100 יתומים מבית הילדים גילאי שלוש עד שתים עשרה שנים - מוכי עוני, יחפים, עירומים, מורעבים. הבוגרים ביניהם טיפלו בצעירים. יחד עמם נעלמה גם מנהלת בית היתומים, ד"ר שאבאד- גאברונסקה. (מתוך עדותו של ד"ר משה פייגנברג ביד ושם, 03/2069/3560067)

יתומי גטו וילנה

ב-15 בספטמבר 1941 מסר הממשל הליטאי לנציג היודנראט (מועצת היהודים) רשימה של 28 ילדים ששהו קודם לכן בבית היתומים מס' 1. שמות אביו ואמו של כל ילד נרשמו יחד עמו וכאלה היו שנים עשר. הם הופיע בעמודת הקרובים בסימון "TOZ". הבוגר ביותר היה בן שלוש וחצי שנים - הצעיר בן חודשיים.

והרי שמותיהם: ברום גולדין, מייזס קרוגליק, דבירה מרז'נס, מירה לחוביצה, הנריקה פז'ראס, מיסה מזא"ה, אברם סברבלאט, נחמיה פרסמן, יענקל רסקוביץ', רחמיאל ארונוביץ', אלנה קסיזובקייט, שרה קינקולקינה, דובה מייזל, סלומה צ'ארני, עדה גולדברג, הירש אברמוביץ', דוד מזאה, סלומה רבשטיין, מנדל קאק, ארון מילנר, ברוכאס פישקין, ליבה פינקלמן, שולם מרינס, מייזס מלאכוביץ', פייגה שניידריט, מאיר ביבר-אמברום, אטקה שניידר, אברום-וולף ארבטר.

עבור הילדים שהוריהם נעלמו באקציות, כמו גם עבור כל ילדי גטו וילנה, הוקמו מוסדות רפואיים. בין הרופאים, המחנכים והאחרים, שהקדישו את עצמם לעזרת ילדים, הייתה גם ד"ר רוזה שאבאד-גאברונסקה.

ד"ר שאבאד-גאברונסקה - ביוגרפיה קצרה:

רוזה נולדה בשנת 1882 בווילנה, בתם של איזידור שאבאד, אחיו הבכור של ד"ר צמח שאבאד ופאולינה פפרנה. את לימודי הרפואה השלימה באוניברסיטאות פרייבורג אים ברייסגאו וסנט פטרבורג. בתקופת לימודיה בפרייבורג הייתה חברת המפלגה הסוציאליסטית המהפכנית ומקורבת לאבקסנטייב ובוקנוף. בין השנים 1916-1914 סבלה אחת מבנותיה ממחלה שאילצה אותם לשהות בשווייץ, ומאוחר יותר (1919-1917) עבדה ד"ר שאבאד-גאברונסקה בקווקז.

בשנת 1931 ייסדה בווילנה את בית הספר לאימהות בבית החולים זוויירינייץ שבו המשיכה לעבוד כ-12 שנים עם ד"ר הרץ קובארסקי. ב-1934 קיבלה את האחריות על המדור הנייד (אמבולטורי) של TOZ, שטיפל בילדים חולי שחפת. בשנים 1930-1923 שימשה גם בתפקיד רופאת בית הספר התיכון על שם סופיה גורביץ'. היא התמקדה במניעת הידבקות ובחינוך מונע ונתנה ביטוי לכך בהרצאות שנשאה בTSBK ובפעילותה בביטאון הרופאים פאלקסגזונט (בריאות העם).

מוסדות גטו וילנה שבראשם עמדה:

ב-11 בספטמבר 1941 הקימו הרופאים שירות בריאות ציבורי. ד"ר רפאל שדובסקי מונה לרופא הראשי של הגטו כשלידו מועצה רפואית ובה ד"ר רוזה שאבאד-גאברונסקה, ד"ר לזר אפשטיין, ד"ר לזר פינקלשטיין, ד"ר אלכסנדר קנטורוביץ' וד"ר גרגורי ראן.

ד"ר שאבאד-גאברונסקה (מופיעה כשאבאד-לוואנדה, על שם בעלה השלישי) העלתה הצעה להקים שירות לרפואת ילדים, שיכלול חלוקת חלב ומזון תינוקות. כן הוחלט לערוך מיפקד של ילדי הגטו ולבדוק את הילדים בבתיהם.

באחריותה של מחלקת הבריאות היה לארגן את פעילויות בית החולים ולהקים מוסדות רפואיים נוספים, אחד מהם היה מרפאת חוץ בראשותו של ד"ר קלמן שפירו. במרפאה זו מונתה ד"ר שאבאד-גאברונסקה לעמוד בראש שירותי הייעוץ לילדים עד גיל שבע, מעון היום לילדים, טיפת חלב ובית הילדים, שהוקם בבית הכנסת אליאשברג שברחוב שפיטאלנה 1, צמוד לבית החולים, ונחנך ב-8 במרס 1942.

בית הילדים בגטו וילנה:

כתביו של ד"ר יעקב מובשוביץ' מאפשרים לנו הצצה לבית הילדים. לאחר תיאור תרומתה של ד"ר שאבאד-גאברונסקה, לתיאום בין המוסדות שהוקמו עבור הילדים, מתאר ד"ר מובשוביץ' את חיי הילדים, כולל רגעי השמחה הייחודיים שלהם. הוא משחזר את תפקידם של המבוגרים ששהו עם הילדים - אנשים שלקחו על עצמם את המשימה לוודא שהילדים ישמרו על הכמיהה לחיים וייאבקו על המשכם. בין המבוגרים הללו הייתה מאניה לוי, שהייתה קודם לכן מורה בבי"ס פרוג. מאניה לוי כתבה דו"חות חודשיים על בית היתומים, והרי הדו"ח עבור חודש יוני 1943, כשמספר הילדים היה כבר 73:

"כידוע לכל יש מועמדים רבים לבית הילדים. אנו חייבים לשנות את חדרי השינה של הילדים... כשמזג האוויר נוח משחקים הילדים הצעירים בחוץ. אנו תוהים מה יהיה בקיץ זה. לצערנו הרב, אנו בקושי רואים את העצים דרך החלון, וזה כבר יותר ממה שאפשר לומר על הפרחים הקטנים שבחצר. הילדים הבוגרים הולכים לבית הספר. הם מבלים את שעות אחר הצהריים בהכנת השיעורים ובעזרה לצוות. החודש ארגנו צעדה של קבוצת ילדים לזאקרצ'ה. בין הילדים יש גם אחד שסיים בית ספר טכני כנפח, ואנו מנסים למצוא לו עבודה במקצועו. בקרוב תתחיל חופשת בית הספר. אם מזג האוויר יהיה נאה נשתדל לצאת שוב וליהנות מן היער".

גורלה של ד"ר שאבאד-גאברונסקה ושל ילדי בית הילדים:

מקום הירצחה של ד"ר שאבאד-גאברונסקה אינו ידוע בוודאות. נכתבו שלושה דפי-עד: האחד בידי ד"ר ליבו המציין שהיא נרצחה במיידאנק; השני בידי ד"ר פייגנברג המציין שנרצחה בטרבלינקה; והעדות השלישית, זו של גב' דגון, מספרת שהיא נרצחה בפונאר.

האם היה גורלה זהה לזה של מאניה לוי? "מאניה עזרה לכל הילדים לטפס על המשאית ואחר כך צעדה עמם למקום הסלקציה ברחוב סובוץ. על פי השמועות, כאשר מאניה הבינה שהילדים מובלים למוות, היא מחתה על כך ונורתה למוות בידי הגרמנים בעקבות התערבותה. על פי דיווחים אחרים נשלחה לאסטוניה שם נפטרה.

ובאשר ליתומים: בעדותה של אסיה טרוגל דווח על קבוצה של כמה תריסרי ילדים בוכים, לבד, מופרדים משאר האסירים בחצר המנזר.

סופיה ליבו, נכדתה של ד"ר שאבאד-גאברונסקה, שיחזרה בעזרת בובות אמנותיות סצינות מחיי בית היתומים, לזכר מותם של היתומים שעמם שיחקה בגטו ולזכר סבתה. את המיצג תרמה ליד ושם.

מטרת כותבת מאמר זה היא לקבץ את שמותיהם של כל הילדים בבית היתומים, כדי לכבד את זכרם ולהנציחם.

גיבורות עלומות

סטפה וילצ'ינסקה היא רק אחת משורה של מנהלות בתי יתומים בתקופת השואה שהלכו למותן עם הילדים, מספרת יהודית ענבר, ראש אגף המוזיאונים ביד ושם. קורצ'אק נחקק בזיכרון הקולקטיבי כדמות-על שהקריבה את חייה, היא אומרת, אך "כשהתחלתי לחקור גיליתי תופעה רחבה הרבה יותר של מנהלי בתי ילדים, הרוב נשים, שפעלו כך. מרביתן היו נשים חזקות מאוד, הרבה מהן רופאות, דמויות מיוחדות במינן. בדרך כלל גם היה להן קשר חזק ליודנראט ולמוסדות המחתרת, ואף על פי כן לא מילטו את עצמן".

אחת הנשים הללו היא ד"ר רוזה שבד-גברונסקה מווילנה. "היא היתה אחת הנשים היחידות ביודנראט, רופאה שלמדה בצרפת ובגרמניה", מספרת ענבר. "אשה יוצאת דופן בכישוריה. היא הקימה בית יתומים, מעון יום ומרכז חלוקת מזון לילדי גטו וילנה. היא הוציאה את המשפחה שלה, שתי בנות, חתן ונכדות, למסתור. היא יכלה ללכת אתם, אך בחרה להישאר עם הילדים". נכדתה, האמנית סופי ליבו-וובז'יניאק, חיה כיום בארץ והנציחה את דמות סבתה בתערוכה "סגולות של זיכרון" ביד ושם. (הארץ 19.04.2012)

צרו איתנו קשר בשמחה:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

טלפון 5616706 03
vilna.association@gmail.com

הפייסבוק שלנו

שינוי גודל גופנים
ניגודיות